קטעים מתוך הספר – מעגלי אור

המסתורין העתיק והמודרני

במשך עשרים שנות עבודתי כמרפאה וכמורה, יכולתי לסמוך על כך שיש שאלה אחת שתישאל בוודאות על ידי כל תלמיד חדש והיא, "מהי ההילה?" מאז ימי קדם תוארה ההילה פעמים אין ספור בציור ובכתב. לעתים היא תוארה כקרינה זוהרת המקיפה את הגוף. ברבים מן המקרים היא הומחשה כסוג של אור סביב לראש – אשר מסורות דתיות מסוימות כינו עטרת של אור. …

אנשים המסוגלים לראות הילות מדווחים לעתים קרובות על סוג של קרינה זוהרת המקיפה את האדם, ואשר מורכבת בדרך כלל מצבע אחד עד מספר צבעים. כיום אנו יודעים שההילה, או שדה ההילה, מתייחס לשדה האלקטרומגנטי הנובע מכל חומר שהוא. שדה אנרגיה זה, המתפשט לרוב כשנים-עשר עד חמישה-עשר סנטימטרים מסביב לגוף, הוא בדרך כלל מחוץ לטווח הראייה הנורמלי, והוא מצוי במה שמוגדר לעתים כתחום הראייה העל-חושית.

אך גם אלו שאינם מסוגלים לראות את ההילה עדיין יכולים לחוות אותה. ההילה היא זו שמונעת מאיתנו להתנגש זה בזה עם עגלות הקניות שלנו בסופרמרקט. היא זו שמאפשרת לנו לחוש בנוכחותו של אדם נוסף בחדר חשוך, והיא זו שגורמת למישהו לפנות אלינו מעברו האחר של חדר צפוף. … זוהי נביעה, קרינה זוהרת, שדה של אור או אנרגיה, המתפשט מחוץ לגוף כדי לבוא במגע הדדי עם הסביבה החיצונית. זוהי מערכת של אנרגיה השומרת על החיות ועל הבריאות של הגוף ושל ההכרה, וייתכן שלמעשה היא אף היוצרת אותם.

ההילה עצמה נוצרת על ידי סחרור של מערבולות אנרגיה קטנות יותר, הממוקמות בתוך הגוף. מסורות דתיות שונות כינו את מרכזי האנרגיה העדינים האלה בשמות שונים, אבל המונח המקובל ביותר הוא הצ'קרה, שמקורו בסנסקריט ופירושו "אופן אור" או "גלגל אור". שבע צ'קרות אלו הן מי ומה שאנחנו, ומה שאנו מרגישים; האופן שבו אנו חושבים ומשתנים, הצורה שדרכה אנו מביעים את עצמנו והדרך שבה אנו יוצרים. אף שלנו, כמערביים, אין כל מודעות הכרתית לאנרגיות של מערכת הצ'קרות, הרי שמערכת זו היא למעשה האמצעי דרכו אנו רוכשים מודעות. זוהי הדרך בה אנו חווים את החיים, תופשים את המציאות, ובאמצעותה אנו מתייחסים לעצמנו, לאחרים ולעולם. מערכת הצ'קרות הינה החיים עצמם.

גדלתי עם היכולת לראות הילות. אף שיש הרואים ביכולות על-חושיות או בראייה רוחית מתנה רוחנית, כוחות אלה היו קיימים במשפחתי ומעולם לא נחשבו כ"מתנה". זו היתה"ידיעה" שאפשרה לבני המשפחה לעזור זה לזה בזמני מצוקה.

לאחר זמן, כאשר הייתי בתחילת שנות העשרים שלי, התחתנתי וילדתי ילדים, אשר החלו לדבר על "פלומה צבעונית" מסביב לאנשים. יכולתם לראות הילה עוררה מחדש את יכולתי שלי. כדי שאוכל לגדלם בצורה אחראית, נאלצתי לחפש את אותם המורים שיהיו מסוגלים לסייע לנו בהסבר הגיוני של ההתנסויות שלנו. מה שלמדתי סייע לי לא רק להבין התנסויות אלה, אלא גם אפשר לי לבוא במגע עם היישומים המעשיים של אותן התנסויות. למדתי טכניקות בסיסיות של ריפוי, אותן ניסיתי מדי פעם על חברים. לא היתה לי כל כוונה להפוך למרפאה, אולם משהחלו האנשים בהם "טיפלתי" להרגיש טוב יותר ולדבר על כך, גיליתי שהפכתי למרפאה.

כאשר באו אלי אנשים, הייתי מסבירה להם מהי הילה וכיצד ראיתי את מחלתם, וכך התפתח גם המוניטין שלי כקוראת הילות. יום אחד התקשרה אלי אמילי קונרד דאוד,המטפלת בקול ובתנועה. היא שאלה אם תוכל להביא לביתי לקוח, וביקשה שאספר לה מה אני רואה בהילה סביבו תוך כדי עבודתה עמו. … היא העבירה את המידע הזה לד"ר ואלרי האנט, אשר עסקה במחקר אותו התהליך שבו עסקנו אנחנו, אבל מנקודת המבט הקינסיולוגית. בסופו של דבר נתבקשתי לעבוד בשיתוף פעולה עם שתיהן.

ד"ר האנט זכתה במלגה לחקור אינטגרציה מבנית, או רולפינג. במהלך פרויקט זה, היינו מסוגלות למדוד את התדרים של שדה האנרגיה האנושי, ומצאנו שתדרים אלה תאמו לתדרים של האור הנראה. מכך הסקנו שמה שמכונה על ידי המדע כשדה האנרגיה האנושי, או שדה ההכרה, הינו זהה למה שמסורות מכנות שדה ההילה.  בערך באותו הזמן, הגיעו גם חוקרים אחרים למסקנה שההכרה איננה ממוקמת במוח, אלא שהיא שדה אנרגיה הנמצא בתוך הגוף וסביבו.

המחקר שלנו באוניברסיטת UCLA היה משמעותי בכמה מישורים. זה היה אולי הניסיון הראשון שנעשה בארצות הברית לבחון ביטוי חשמלי – תופעה של שדה מגנטי – כקשור בתהליך הריפוי. מחקרנו היה חשוב בכך, שהיה בבחינת ניסיון משמעותי למצוא התאמה בין טווח התדרים הטבעיים של הגוף לבין העולם הרוחני. כתוצאה ממעורבותי במחקר, הבנתי שבקריאת ההילה אני מתבוננת בהיבט של ההכרה, לא במובן האינטלקטואלי, אלא במובן של הגדרה החובקת את כל תחומי התודעה – הגופני, הרגשי והרוחני, כמו גם האינטלקטואלי. …

בריאות מוגדרת בדרך כלל כהיעדרה של מחלה, אך זוהי בעצם הגדרה בלתי מספקת. המילה "בריאות" פירושה "שלמות". בריאות היא הרבה יותר משחרור ממחלה. הגדרה שלמה של בריאות חייבת לכלול חיות, רגשות הולמים, מחשבה צלולה, יכולת להסיק מסקנות ונכונות לאמץ שינוי. חיוניים גם אחריות וביטוי עצמי יצירתי, הבנה אינטואיטיבית וחיי רוח פעילים, אם ברצוננו להיות שלמים ובריאים. … האור הזוהר מכל אחד מאיתנו – סוגו ואיכותו של האור המופק על ידי הצ'קרות והמשתקף בצבעי שדה ההילה שלנו – הוא המשקף את מצב בריאותנו ואת השלמות שלנו. מכאן הבנתי שההגדרה שלנו לבריאות צריכה להיות בעצם "מלאי אור".

בזמן העתיק, בטרם נחלקו המדע והדת למחנות נפרדים ויריבים, היו הצ'קרות חלק בלתי נפרד מחיי היומיום. בהיותן השתקפות חוקי הטבע של היקום כולו, הן גם חדרו לשורשי המדעים הקדומים. הקדמונים (המצרים, הסינים, ההינדים, היוונים, וביבשת אמריקה – האינדיאנים), ידעו על תופעות אלו, ניסו לשמר את הידע ולהעבירו מדור לדור באמצעות הוראת הדברים וביטוים בטקסים מקודשים. בטקס כזה לימדו את האדם להשקיט תפקודים גופניים, ולהשתיק  את ההכרה למשך זמן מספיק עד שיוכל לחוש בשקט הפנימי שלו, להיות מודע לקיומן, לממשותן ולכוחן של הצ'קרות – לזרימות של האנרגיה שנעה דרכו.

לאחר מכן, כאשר העולם שקע לחשכת ימי הביניים, נאלצו הן המדע והן המסורות הדתיות העתיקות לסגת אל חשכת חדרים מבודדים ולשכות סודיות. … אולם ידע מסתורי זה נשמר על ידי כהונות מקודשות והועבר הלאה לאורך הדורות לממשיכי דרך נבחרים.

העתיד אותו חזתה הנבואה הגיע. עידן חדש זה הוא הזמן שבו המסתורין העתיק יתגלה מחדש. זה לקח אלפי שנים, אך במאה הזו, הן מדענים והן מחפשי הדרך הרוחנית התחילו לראות מחדש את חוקי הטבע וחוקי הבורא כהשתקפות של אותה האמת. נקודת מבט זו, היא שסללה את הדרך לחקירה מדעית של טבע מערכת הצ'קרות וההילה, ושל היחסים שביניהן לבין ההכרה.

מהי הילה ?

טיפול באמצעות צבעים הופכיים, והעצמה בעזרת הפכים

בדיוק כשם שהצ'קרות קשורות ביניהן באמצעות התפקודים ההופכיים שלהן (קליטה ופליטה), הן אף שותפות בקשר של צבעים הופכיים או משלימים. מעניין, שצבעים משלימים אלה אינם מתאימים לצבעים המשלימים של ספקטרום האור, אלא הם מתאימים כמעט (אך לא לגמרי) לצבעים המשלימים של צבעי פיגמנט.

הצבעים הראשוניים, על-פי הגדרתם, הם אדום, צהוב וכחול; צבעים משניים הם כתום, ירוק וסגול או סגול בהיר. כל אחד מהצבעים המשניים הוא המשלים של צבע ראשוני מסוים, ולהפך. צבע משני נוצר מערבוב כמויות שוות של שני צבעים ראשוניים. … ירוק (עירוב של הצבעים הראשוניים צהוב וכחול) הוא המשלים של אדום כפי שגם אדום הוא המשלים של ירוק. כתום וכחול משלימים וצהוב וסגול הם הזוג המשלים השלישי.

בריפוי בעזרת אנרגיות, ניתן לטפל, לתקן ולשפר חוסר איזון של כל צבע שהוא, באמצעות הצבע המשלים שלו: צבע ראשוני מטופל בדרך כלל על ידי הצבע המשני ההפוך לו; צבע משני לא מאוזן מטופל בדרך כלל בעזרת הצבע הראשוני המשלים לו. למשל, הדרך המקובלת ביותר לטיפול בגודש של אדום (כמו בכאב או דלקת), היא למעשה בעזרת ירוק.

אצל אדם הסובל מזעזוע נפשי, למשל, ייווצר שדה הילה רחב בצבע כתום. על ידי הזרמה של כחול לתוך הצ'קרה השנייה, ניתן להשקיט רגשות עזים ולהחזירם לשליטה. מאידך, אם האדם אינו מסוגל להביע את עצמו מבחינה רגשית, הצבע הכחול ישלוט בשדה ההילה שלו. במקרה כזה נרצה להפחית את הכחול ולהחליפו בכתום.

ניקח לדוגמה מקרה, של טיפול באדם שלא בכה שבע או שמונה שנים. מטופל זה חווה כנראה דיכאון קשה או טראומה והחליט לא לחוות שוב רגשות. על ידי תיעול אנרגיה כתומה, המטופל יכול להתחיל בתהליך של בכי ושחרור באווירה בטוחה ותומכת. במקום שבו דרושים כישורים אנליטיים ושימוש בזיכרון, יש צורך בשפע של צהוב בהילה. לעומת זאת, קיימים מקרים אחרים  של עודף בצהוב. במצבים אלה אנו אחוזים ב"פטפוט" שכלי או שאנו מוצאים את עצמנו חוזרים שוב ושוב על אותם רעיונות או הסברים שכלתניים. על מנת לעצור את ה"פטפוט" הזה, יש להוסיף להילה את התדר הסגול מהעין השלישית. צבע יצירתי זה, המאפשר לאנשים לראות בעיני רוחם, חוסם את הצהוב ועוצר את המעגל החוזר של השכל.

אלה הם רק כמה מהשימושים של צבעים הופכיים. כמרפאים, בכל פעם שאנו מטפלים במרכז מסוים, אנו חייבים לטפל גם במרכז ההופכי שלו. אם מישהו סובל מכאב גרון או מאיבוד הקול (תופעה שכיחה בתנועה לפיתוח התודעה), הבעיה היא מחסור בכחול (צ'קרה חמישית); אך מכיוון שיש קשר הדדי בין רגשות וביטוי, יש לטפל גם במרכז הכתום (צ'קרה שנייה).

יתר על כן, איברים מסוימים מגיבים באופן מיוחד לצבעים מסוימים. באופן כללי, איבר יגיב לצבע (תדר) של הצ'קרה שהוא נמצא בתחומה וגם לצבע (תדר) הצ'קרה ההופכית או המשלימה. לדוגמה, הלבלב, אשר ממוקם במרכז הגוף מאחורי הקיבה, נמצא בתחום הצ'קרה השלישית. התדר הטבעי של הצ'קרה השלישית הוא צהוב. הלבלב יגיב הן לצהוב והן לצבע המשלים שלו, סגול – התדר הטבעי של הצ'קרה השישית. ניתן לעשות שימוש בצבעים אלה לאיזון מחדש של אנרגיות האיבר, ובכך להתחיל בריפויו והתחדשותו של האיבר לפי הצורך.

למעשה, כל צ'קרה מכילה הן את הצבע הראשוני שלה והן את הצבע ההופכי לו. צ'קרת הגרון, לדוגמה, מכילה כחול וכתום, בעוד שהמרכז ההופכי או המשלים לה, הצ'קרה השנייה, מכילה כתום וכחול. כאשר מדובר בצ'קרה השנייה – הכחול נבלע, וכאשר מדובר בצ'קרת הגרון – הכתום נבלע. התדרים הנבלעים מייצגים את הצד הסביל של צ'קרות אלה, בהתאמה, ומכאן, את תפקודן המשלים או ההופכי. במילים אחרות, הכתום בצ'קרה השנייה הוא השולט והכחול הוא הכוח שמאחוריו, בעוד שבצ'קרה החמישית, הכתום הוא הכוח מאחורי הכחול. לדוגמה, כדי לדבר (כחול) בצורה יעילה, אנו חייבים שהנשימה תהיה מלאה מחלל הבטן (כתום), ועל מנת לנשום בצורה מלאה (ירוק), על הירכיים שלנו (אדום) להיות פתוחות.

כל צבע שמתועל לגוף יעבור מיון וסינון מתאימים על ידי כל צ'קרה. כשאנרגיה עולה במעלה המערכת, כל צ'קרה מושכת את האנרגיה שהתקבלה, וממיינת מתוכה את הצבע (התדר) המסוים הנדרש באותו החלק של הגוף.

טיפול נפוץ בין המרפאים הוא תיעול של אור לבן. נכון שכל הצבעים מוכלים באור הלבן. אולם תיעול מתמיד של אור לבן הוא אולי השימוש הגרוע והבזבזני ביותר באנרגיה של ריפוי; לבן הוא לא הצבע שהגוף זקוק לו במיוחד. אם הגוף זקוק לצבע מסוים, למשל סגול, ורק לבן מתועל פנימה, הגוף צריך להשקיע בתהליך של סינון הסגול מהלבן.

עם זאת, במקרים מסוימים המרפא יכול להפיק יתרון מהשימוש בלבן. כאשר מטופל ממצה את האנרגיה שלו מהר יותר משהמרפא מספיק להכניס אותה פנימה, המרפא יכול, באמצעות תיעול הצבע הלבן, "לאלץ" את המטופל "לצאת מהגוף". כך עובר המטופל למצב תודעה שונה, שבו ההכרה שלו נרגעת. במצב זה המרפא יכול לעבוד על הגוף כדי להשפיע על יצירת השינויים הדרושים.

תאוריית הצבעים והצבעים ההופכיים מתייחסת גם לרעיון אחר חשוב ביותר, והוא רעיון הפרדוקס. בכל פעם כשאנו אומרים שמשהו הוא "כך", ומשהו אחר אינו "כך", רק משום שהוא נוגד או נראה כסותר את הרעיון הראשון, אנו שוללים את ההתנסות האוניברסלית של הפרדוקס. במקרים רבים שני דברים שנראים הופכיים או מנוגדים, מתקיימים בו-זמנית. אם אנו נחפזים מהר מדי ליישב דברים כתוצאה מכך שאנו מסתכלים עליהם מנקודת מבט אחת, לא נוכל לחשוב באופן מקיף וגם לא נוכל ללמוד "לשאת פרדוקס". מערכת הצ'קרות היא מאוזנת. היא אינה מייצגת רק רמת מציאות אחת, נקודת מבט אחת, כי אם כמה וכמה. צ'קרה אחת אינה רק "הופכית" לצ'קרה האחרת, היא גם המשלימה שלה – היא משלימה אותה. בתהליך הזה מדובר בפעולת הגומלין בין הצ'קרות. הכול צריך לתפקד יחד באיזון, כדי לאפשר לכל אדם להתקיים כישות בעלת תודעה שלמה.