קטעים מתוך הספר – סת, מסרים ממימד אחד

מבוא

היה זה ה-29 בפברואר, 1968. כמנהגי מדי שבועיים, קיימתי בביתי את השיעור בתפיסה על-חושית. החלון הרחב הפונה למזח היה פתוח, ודרכו נשב אוויר הלילה החמים במיוחד. האורות בחדר האורחים דלקו כרגיל. לפתע חשתי שיש עמנו אורח. כמו תמיד, נכנסתי לטרנס מיד ובקלות.

כיתה זו היתה מורכבת מתלמידות המכללה המקומית. הן ידעו על סת ואף השתתפו בכמה שיעורים, אך טרם נכחו בישיבה עמו. עיניי נעצמו; כאשר נפקחו שנית לאחר מספר דקות, הן היו הרבה יותר כהות. התחלתי לדבר בקולו של סת. הוא השליך את משקפיי לרצפה בתנועה אופיינית, ולמרות זאת בחנתי עתה כל אחת מן הנוכחות במבט ממוקד, חד ובהיר. הקול שדיבר היה עמוק וחזק, יותר גברי מאשר נשי.

היתה זו ישיבה ספונטנית עם סת, שבה ערך לתלמידות היכרות עמו, אביא פה מספר קטעים ממנה שיעזרו להציג כמה מתפיסותיו.

"לימדו אתכם שאתם מורכבים מחומר פיסי ושאינכם יכולים להתחמק מכך – אין זה נכון. החומר הפיסי יתפורר, לא כך אתם. אף שאינכם יכולים למצוא אותי, דעו שאני פה. נראה לכם שהוריכם, במותם, נעלמו לנגד עיניכם ואבדו בלא-כלום לעד. אני יכול להבטיחכם נאמנה שהם ממשיכים לחיות. אני יכול להבטיחכם שמוות אינו אלא התחלה חדשה, וכשאתם "מתים", אינכם דוממים. האם קול זה שאתם שומעים דומם הוא? הנוכחות שאתם חשים בחדר זה, האם מתה היא?

"אני כאן כדי לומר לכם ששימחתכם אינה תלויה בנעוריכם, שהרי קשה לומר שאני צעיר. אני כאן כדי לומר לכם שחייכם אינם תלויים בגופכם הפיסי, שהרי במונחים שלכם לי אין גוף כזה. יש לי מה שתמיד היה לי, הזהות שהיא שלי. היא תמיד תהיה עמי. לעולם היא גדלה ומתפתחת.

"תהיו אשר תהיו ,ותמיד תהיו יותר. אל תחששו משינוי, כי מהותכם הינה שינוי, ואתם משתנים ברגע זה, לנגד עיניי. כל פעולה היא שינוי, אחרת היה היקום סטטי ואז מוות היה אכן הסוף. אני ואתם – אנחנו תודעה אינדיבידואלית. השתנו עם העונות, שהרי העונות הן חלק מכם. אתם מעצבים את העונות – הן השתקפות האקלים הנפשי הפנימי שלכם.

"הערב באתי לשם מטרה אחת: לאפשר לכם לחוש את החיוניות שלי ולדעת שאני דובר אליכם מממדים שהם מעבר לאלה המוכרים לכם. הקבר אינו סוף, שהרי קשה להניח שאדם קולני כמוני ידבר בשפתו של המוות.

"אני נוכח בחדר זה, למרות שאין כאן עצם אשר בתוכו אתם יכולים למקם אותי. אתם חסרי גוף, בדיוק כמוני. בידכם כלי העומד לשימושכם – גוף, שלו אתם קוראים שלכם, גוף ותו לא. אני שואל את גופו של רובורט (זהו השם שבו סת מכנה אותי; הוא גם מדבר עלי תמיד בגוף זכר,) בהסכמתו. אולם מה שהנני אינו תלוי באטומים ובמולקולות, ומה שהנכם אינו תלוי בחומר הפיסי. חייתם בעבר ותחיו בעתיד, וכאשר תסיימו את קיומכם הפיסי, עדיין תהיו בחיים.

"הגעתי לכאן כאילו הופעתי דרך נקב במרחב ובזמן. יש נתיבים במרחב ובזמן שדרכם אתם יכולים לעבור, ובחלומותיכם אף ביקרתם במקום שבו אני נמצא. אני רוצה שתרגישו את החיוניות שלכם. הרגישו אותה עוברת דרך היקום, ודעו שהיא לא תלויה בתדמית הפיסית שלכם. יתרה מזו, אתם משליכים את האנרגיות שלכם החוצה ובכך יוצרים את העולם הפיסי. לכן, כדי לשנות את עולמכם, את עצמכם עליכם לשנות. עליכם לשנות את מה שאתם משליכים כלפי חוץ.

"תמיד הייתם ותמיד תהיו. זוהי משמעות הקיום והשמחה. האלוהים הקיים, קיים בתוככם, שהרי אתם חלק מכל היש."

סת דיבר דרכי למעלה משעתיים, ובקצב כה מהיר עד שהתלמידות התקשו לרשום את דבריו. שמחתו וחיוניותו היו בולטות מאוד. האישיות לא היתה שלי. מעיניי קרן ההומור החודר והציני של סת. שרירי פניי התאימו עצמם לדפוסים שונים מהרגיל. ההבעות הנשיות שלי התחלפו בהבעות שלו. סת נהנה מעצמו בדמות הזקן הערמומי, מלא החיות, המאוד אנושי. קולו הדהד כאשר דיבר על שמחת הקיום. מאוחר יותר אמרה לי אחת התלמידות, קרול, שעל אף שידעה שהמילים יצאו מפי, היא הרגישה שהן באו מן החלל כולו, מהקירות עצמם .

במשך ההפסקה, קרול קראה לפניי את הדברים שהספיקה לרשום. לפתע, ללא כל התראה, שוב הייתי סת. נטיתי קדימה בבדיחות הדעת: "אם את רוצה להיות הקצרנית שלי, עליך לעשות עבודה טובה יותר."

ואז החלה שיחה שבה תיקן סת את רשימותיה של קרול כפי שהיא קראה לו אותן, והוסיף כמה הערות כדי להבהיר משפטים מסוימים, וכל זה מתוך בדיחות הדעת. הבנות שאלו שאלות וסת השיב עליהן.

זו היתה ישיבה לא מורכבת. סת הכיר עצמו לתלמידות בפעם הראשונה, אך כבר נגע במספר נושאים המופיעים לעתים קרובות בחומר שלו: האישיות היא רב-ממדית; היחיד חופשי ביסודו ממגבלות המרחב והזמן; גורלו של כל אחד מאיתנו נתון בידיו; בעיות שלא מתעמתים עמן בחיים אלה ידרשו עימות בתקופות חיים אחרות. איננו יכולים להאשים את האלוהים, את החברה או את הורינו במצוקותינו, כי הרי אנו אלה שבחרנו, עוד לפני תקופת החיים הזאת, את הנסיבות שבהם ניוולד ואת האתגרים שיקדמו בצורה הטובה ביותר את ההתפתחות שלנו. אנו מעצבים חומר פיסי באותה הקלות שבה אנו נושמים, וגם באותה המידה של חוסר מודעות. כולנו מודעים, ברובד טלפתי, לרעיונות ההמון שמהם אנו מעצבים את תפיסתנו הכוללת על המציאות הפיסית שלנו.

נכון לדצמבר 1969, קיימנו, בעלי רוב ואני ,יותר מ-500 ישיבות עם סת, ישיבות שהתפרסו על פני תקופה של למעלה מ-5 שנים. ספרי הראשון בתחום זה, "כיצד לפתח את הכוחות העל–חושיים שלך", הסביר בקצרה את הנסיבות שהובילו אותי להתעניין בעל-חושי, ולעסוק בניסויים שהביאו להיכרותי עם סת. מאז הדגים סת יכולות טלפתיות ועל-חושיות בהזדמנויות רבות ותכופות. באמצעות ישיבות אלה, סת עזר לחברים, לזרים ולתלמידים. בנוסף, בעלי ואני לומדים, תוך כדי מילוי אחר הוראותיו, לפתח את הפוטנציאל הנפשי הגלום בנו עצמנו.

ברקע האישי שלי לא היו התנסויות על-טבעיות, לא הייתי "בעלת תפיסה-על-חושית מלידה". לא היה, לא לי ולא לבעלי, ידע מוקדם בנושא זה. גם לאחר ההתלהבות הראשונית, הקפדתי ללוות התפתחויות אלה בחקירה עצמית רצינית ובניתוח שכלי שקול. רציתי לשמור ככל האפשר על הבסיס המדעי של ההתנסויות שלי.

למעשה אמרתי: "כן ,אני מדברת תוך כדי טרנס, עבור אישיות הטוענת ששרדה את המוות. כן, את יכולה לפתח את היכולות העל-חושיות שלך. כן, סת עומד על כך שגלגולי חיים הם עובדה. אבל… אבל… אבל." קיבלתי את הרעיונות שהוצגו בחומר שסת העביר בהתלהבות רבה, אך לא הייתי במצב שבו יכולתי לקבל אותם כעובדות מוצקות, כפי שאני מקבלת, למשל ,את הסלט שאני אוכלת לארוחת הבוקר. כעת אני יודעת שהם הרבה יותר חשובים.

להודות, ואפילו בגדר אפשרות, שסת הוא אמנם אישיות ששרדה את המוות, גבלה אז בשבילי בהתאבדות אינטלקטואלית. בזמן כתיבת ספרי הראשון עדיין לא קיבלתי את עדותו של סת על עצמו כי הוא: "תמצית אנרגטית של אישיות שאינה ממוקדת במציאות הפיסית." תחת זאת ל מדתי את הפירושים השונים שניתנו לאישויות כאלה על ידי פסיכולוגים ופארא-פסיכולוגים מצד אחד, ועל-ידי ספיריטואליסטים מצד שני. עם זאת, לא מצאתי באף מקור אחר הסבר הגיוני ועקבי כמו זה שמצאתי בחומר של סת.

הייתי כה מורגלת לחשוב על עצמי כעל יצור פיסי הכבול למרחב ולזמן, עד שכמעט סירבתי לקבל את ההוכחה שנבעה מתוך התנסותי שלי. בעוד שלמעשה הייתי מעורבת בעבודה האינטואיטיבית ביותר שקיימת, ניסיתי עד כמה שאפשר להיות יותר ויותר אובייקטיבית. ניסיתי לחזור לעולם שאותו בעצם עזבתי לתמיד: יקום שבו כל הקיים – קיים במונחים פיסיים, עולם שבו תקשורת ממציאות אחרת או מממדים אחרים איננה אפשרית. ובכל זאת, המשכנו לקיים ישיבות עם סת פעמיים בשבוע.

התחלתי להתנסות בחוויות מחוץ לגוף (השלכות אסטרליות) בשעה שישבתי בחדר האורחים ודיברתי עבור סת. סת תיאר את שראיתי, בעוד שתודעתי שלי היתה קילומטרים רבים משם, חווה מקומות ואירועים בעיר או במדינה אחרת. אוסף המסמכים שלנו מכיל, למשל, הצהרה משני אחים מקליפורניה, המאשרת שסת תיאר בדייקנות את ביתם ואת שכונתם, בשעה שדיברתי עבורו בביתי באלמירה, ניו יורק, במרחק של כ-4800 ק"מ משם. קשה לי להכחיש עובדות אלה.

לאחר הוצאת ספרי הראשון, הגיעו אלינו מכתבים רבים מאנשים שביקשו עזרה או ייעוץ. בסוף, הסכמתי לקיים כמה ישיבות לאלה שהיו זקוקים להן ביותר, למרות שהאחריות הכרוכה בכך הפחידה אותי מאוד. אנשים אלה לא היו נוכחים בישיבות, כיוון שהתגוררו באזורים אחרים במדינה, ובכל זאת הודיעו שהעצות עזרו להם; מידע שניתן ביחס לרקע אישי היה נכון גם הוא. לעתים קרובות סת הסביר בעיות נוכחיות כתוצאה של מתחים שלא נפתרו בתקופות חיים קודמות, וייעץ לאנשים אלה כיצד להשתמש בכישוריהם הנוכחיים כדי להתמודד עם אתגרים העומדים בפניהם.

תמיד חשדתי שהמידע על חיים קודמים הוא מנה נפלאה של פנטזיה שהוקדחה במעמקי תת ההכרה שלי. כאשר כל זה החל, עדיין לא הסכמתי עם התפיסה שהתקיימנו מעבר לתקופת חיים אחת, קל וחומר מעבר לכמה תקופות חיים.

הטבע של המציאות הפיסית

אני דנה בנושא "הטבע של המציאות הפיסית" כיוון שזהו הבסיס להבנה של התיאוריות של סת. סת אומר שאנו יוצרים את היקום הפיסי באותו חוסר המודעות שבו אנו נושמים. אל לנו לחשוב עליו כעל כלא שממנו נשתחרר יום אחד, או כעל חדר הנידון למוות שכל בריחה ממנו בלתי אפשרית. לפי סת, אנו יוצרים את החומר כדי לפעול במציאות תלת-ממדית, לפתח את יכולותינו ולעזור לאחרים. חומר פיסי הוא כמו פלסטלינה שאנו משתמשים בה ומעצבים אותה לצרכינו, ולא כבטון שלתוכו נמזגה התודעה שלנו. גם בלי להכיר בכך, אנו משליכים את רעיונותינו החוצה ובכך יוצרים את המציאות הפיסית. הגוף שלנו הנו ההתגשמות של מה שאנו חושבים שאנחנו. כולנו אפוא יוצרים, ועולם זה הוא היצירה המשותפת שלנו.

אלה רעיונותיו של סת כפשוטם. אין אנו נתונים לחסדי אירועים. אנו יוצרים את האירועים שאליהם אנו מגיבים אחר כך. ובאופן אישי יותר ניתן להסתכל על זה כך: אתה לא נתון לחסדי סביבת הילדות או הרקע המשפחתי שלך, אלא אם כן אתה מאמין בכך. אבל כן שיתפת פעולה עם הוריך ביצירתם.

אמירה פשוטה זו לבדה שחררה את רוב ואותי מכל מיני תפיסות קודמות שהגבילו אתחיינו היומיומיים.

סת אומר שלא זו בלבד שאנו יוצרים את המציאות שלנו היום, אלא נמשיך ליצור אותה גםאחרי מותנו הפיסי, ומכאן החשיבות הרבה להבנת הקשר בין מחשבה ומציאות.

סת מסביר כיצד בדיוק אנו מתרגמים מחשבה למציאות פיסית. לדעתנו, הסבר זה מקורי לחומר של סת. ההנחה שאנו אמנם יוצרים את החומר שמסביבנו, מעוררת שאלות מסוגים שונים, ורוב ואני בחנו רבות מהן בזמן זה או אחר. האם סת מתכוון לכך שאנו יוצרים אירועים בחיינו כפי שאנו יוצרים שולחנות וכיסאות? והאם כאשר אנו חולים אנו יוצרים את המחלה שלנו? אם מלכתחילה אנו יוצרים מציאות, האם אנו יכולים גם לשנות אותה? …

"אתם יוצרים את החומר הפיסי באמצעות החיוניות הפנימית של היקום באותה הקלות שבה  למשל, אתם יוצרים בהבל פיכם אדים על שמשת חלון. בכך אינני אומר שאתם יוצרי היקום; אני כן אומר שאתם יוצרי העולם הפיסי כפי שאתם מכירים אותו.

             "כימיקלים כשלעצמם אינם גורמים להיווצרות תודעה או חיים .

על המדענים שלכם יהיה לקבל את העובדה שתודעה היא שבאה ראשונה, והיא שמפתחת את הצורה של עצמה… לכל תא בגוף יש תודעה משל עצמה. יש שיתוף פעולה מודע בין התאים בכל האיברים, ובין האיברים עצמם.

"מולקולות, אטומים וגם חלקיקים קטנים יותר הם בעלי תודעה מרוכזת. הם מתחברים לתאים ויוצרים תודעה תאית אינדיבידואלית. צירוף זה יוצר תודעה המסוגלת להכיל חוויה וסיפוק יותר ממה שהיה אפשרי לאטום אחד או למולקולה אחת לבדם. וזה נמשך עד אין סוף. כולל יצירת מנגנון הגוף הפיסי. גם החלקיק הנמוך ביותר שומר (באמצעות שיתוף הפעולה הזה) על האינדיבידואליות שלו ועל סגולותיו, והן מוכפלות פי מיליונים.

"חומר הוא האמצעי שבו ניתן לתפעל ולהתמיר אנרגיה נפשית אל תוך היבטים שאחר כך ניתן להשתמש בהם כאבני בניין …לכידותו של החומר מספיקה רק כדי להעניק את המראה היחסי, או הקביעות היחסית, לחושים התופסים אותו.

"חומר ממשיך ונוצר ברציפות, אך אין עצם שהוא רציף כשלעצמו. למשל, אין העצם הפיסי מתפורר עם הזמן. במקום זאת יש היווצרויות מתמשכות של אנרגיה נפשית בתוך תבנית פיסית כלשהי השומרת על מראה פחות או יותר קבוע.

"אין עצם פיסי שמתקיים כדבר שלם, נוקשה או בעל זהות קבועה "לאורך זמן מספיק" כדי להשתנות עם גילו. מה שכן קורה הו  ,שהאנרגיה שמזינה אותו נחלשת, וכתוצאה מכך גם מיטשטשת התבנית הפיסית. מזווית הראייה שלכם, לאחר נקודת זמן מסוימת הופכת כל "היווצרות-מחדש" שכזאת לפחות ופחות מושלמת. לאחר שרשרות רבות של "היווצרויות מחדש" כאלה שלא חשתם בהן, אתם שמים לב להבדל, ומניחים שחל פה שינוי. ואולם, החומר שנראה היה כבונה את הגוף הספיק להיעלם פעמים רבות, והתבנית חזרה והתמלאה בחומר חדש…

"חומר פיסי מאפשר לתודעה יעילות בתוך מציאות תלת-ממדית. כאשר אנרגיה שהפכה אינדיבידואלית מגיעה לשדה המסוים שלכם, היא מבטאת עצמה בתוכו כמיטב יכולתה. כאשר אנרגיה מגיעה, היא יוצרת חומר, תחילה בדרך כמעט פלסטית. אבל יצירה זו רציפה, כמו קרן או סדרה אינסופית של קרניים, אשר בתחילה הן חלשות יותר בגלל ריחוקן, אחר כך חזקות יותר  ושוב חלשות, ככל שהן מתרחקות. " …

"אף אחד מכם איננו רואה את הכוס כפי שהשני רואה אותה. כל אחד משלושתכם יוצר את הכוס שלו, מנקודת המבט האישית שלו. וכך יש לכם פה בעצם שלוש כוסות פיסיות, אולם כל אחת מהן קיימת ברצף מרחב שונה לגמרי."