קטעים מתוך הספר – המדריך להארה
עד כה, כמעט כל אלו אשר בורכו במודעות קוסמית, נכנעו לקסמה והשתעבדו לה. רובם הסתכלו עליה כעל יכולת על-טבעית, על-אנושית, המפרידה בינם לשאר בני האדם. הם חיפשו, כמעט תמיד, לעזור לאחרים, שכן החוש המוסרי שלהם טוהר והתעדן על ידי הופעתו של החוש החדש, עד כדי דרגה קיצונית. אך הם לא הכירו בצורך או קרוב לוודאי לא חשו שהם מסוגלים להשתמש בתובנה ובכוח הבלתי רגילים שלהם בצורה שיטתית. כלומר, האדם לא שלט ביכולתו החדשה, לא קנה בעלות עליה והשתמש בה אלא להיפך, היא קנתה בעלות עליו והשתמשה בו, במידה חלקית או מלאה.
הדבר ניכר בבירור במקרה של פאול, שהוטעה על ידי הגדולה והשגב של החוש החדש להמעיט בערך המקודש השווה של סגולותיו האנושיות הקודמות. מלים אלו ניתן להחיל גם במקרה של בודהא. קשה לאמוד את הסבל שנגרם לאנושות וממשיך להיגרם לה עד היום כתוצאהמההשקפתם השגויה של שני אנשים אלו, הבוז ל'בשר' או ל'אדם הטבעי' שהם הטיפו לו, התורה המלמדת שצד אחד באדם הוא טוב ויש לטפחו בעוד החלק האחר הוא רע ויש להשמידו או אם אין זה אפשרי, להצניעו ולהדחיקו. הנזק העצום שהם המיטו על המין האנושי מפתה לא פעם לשכוח אפילו את התועלת הרבה שהעולם הפיק מהם. לא שבודהא או פאול אשמים בלעדית בנזירות ובסגפנות של חסידיהם. אין ספק ששיטות אלו יושמו גם קודם לכן. אך איש לא יכחיש ששתי דמויות אלו חיזקו באופן קיצוני את התשוקה להקרבה עצמית ושלילת התענוג בהטפתן למה שנקרא 'חיי טוהר', כלומר ביטול חיי התודעה הרגילים לטובת המודעות הקוסמית.
את הנזקים שהסבו ניתן לזהות בצורה ברורה בממשיכי דרכם. אפשר לעקוב אחרי הסבל שהמיטו עד המקור הסמכותי באותן תורות גדולות, להן הטיפו מחברים רבים. ביניהם קידד, שדרש בעוצמה רבה וכנות את טיפוח הדחף לשלילת האני, שאיפיין את המאות המוקדמות של הנצרות. הוא הורה שלאותו דחף, למרות היותו 'אי-רציאונלי', יש משמעות עמוקה מזו של השכל ההגיוני. לטענתו, אם הגזע האנושי אמור להתפתח, יעשה הדבר רק על ידי פיתוח אינסטינקטים אנטי-חברתיים, להם יש מקום נכבד במערך הכללי כמו לניגודיהם המשלימים, האינסטינקטים החברתיים. מה שקידד אינו רואה הוא מהיכן אותם מורים גדולים שאבו את התובנה שלהם, שממנה נולדה אותה ודאות שכל כך הפעימה אותם ודרכם את שאר העולם.
העוינות הזו שבין החיים ה'גבוהים' ל'נמוכים', בין החיים למען עצמך לחיים למען אחרים, בין חיי הבשר לחיי הרוח, בין חיי האינדיוידואל היחיד לחיי המין האנושי, בין חיי התודעה העצמית לחיי המודעות הקוסמית, היא אולי העובדה המרכזית של העולם המודרני – זו המעניקה לו את התנועה והיציבות, בדיוק כפי שכוחות מנוגדים, הצנטריפוגלי והצנטריפטלי, מעניקים את התנועה והיציבות ליקום הכוכבים.
ייתכן, שוולט וויטמן היה האדם הראשון, שבו המודעות הקוסמית התפתחה לדרגה גבוהה, אשר ביודעין סירב להניח לה להשתלט עליו ובנחישות ניסה לבצע את ההיפך, להכניע אותה ולהפכה כלי שרת, יחד עם התודעה העצמית הפשוטה בתוך האני המאוחד, האינדיוידואלי. הוא ראה מה שבודהא או פאול לא הצליחו לראות ומה שישו אמנם ראה אך לא בבהירות כמוהו – למרות שיכולת זו היא אכן אלוהית, אין היא על-טבעית או על-אנושית יותר מאשר הראיה, השמיעה, הטעם, התחושה או כל דבר אחר, וסרב להעניק לה שליטה מוחלטת או עליונות על שאר חלקי עצמיותו. הוא האמין בה, אך הוא אמר שהעצמי האחר, הישן, אינו צריך להתרפס בפניה. הוא ראה שהם אמורים לחיות יחדיו בשותפות ידידותית. יש לומר שמי שאינו מבין נקודה זאת לעולם לא ירד לעומק משמעותם של שירי 'עלי עשב'.
עצות מן המדריך להארה
1.
כשאינך מבקש דבר מהזולת, לא אישור, לא עונג, לא כסף, לא תמיכה רגשית, כאשר אינך זקוק לו בכל צורה, אתה חופשי מפחד התלות.
2.
יש קליפה כזו של חינחונים והם מסכה של ילד קטן, לא אהוב מספיק כפי שהוא, או שאינו מכיר בכוחו להיות אהוב כפי שהוא. חינחונים בעוויה, בדיבור, בהתכחשות, בנכונות לרצות, לא לעוררדחיה, לא למשוך סכנה. מי שרוצה לגדול חייב להפסיק להתחנחן.
3.
אין צורך להתחבר לאהבה. התחבר יותר ויותר לעצמך. העצמי העמוק פתוח לכל, מסוגל לחוש ביופיים של הדברים. כאשר המבט יהיה חף וחופשי, צלול, העולם יהפוך להיות יפה יותר ויותר והאהבה תעור מעצמה.
4.
היה ציפור שיר לעצמך, מחקר מדעי, ניסוי בתודעה, באהבה, בחיים. היה לעצמך סם משכר שאחרי שנוטלים אותו העולם מסתחרר ונפתחות דלתות תודעה חדשות.
5.
רשום כל חלום שאתה חולם ואפילו רסיס ממנו. התחקה יותר אחרי המחשבות שבהקיץ הדומות למעין הזיה. יש כל הזמן רימוזים שהתת מודע מרמז למודע מה הוא חווה ומה יש לעשות בקשר לכך.
6.
גם העולם הזה הוא פלא גדול, גן עדן למקצוענים, המקום המתאים ביותר למי שרוצה לפתח שרירים רוחניים, עוצמה פנימית, בגרות. בגרות פרושה לדעת לא רק שאתה ניצוץ אלוהי אלא גם שאתה בשר ודם, לדעת לא רק את האמת אלא גם את האשליה, לא רק את הפלא אלא גם הזוועה, ולדעת כיצד יוצאים מכל הניגודים והקרעים הללו ברכוש גדול.
7.
חייבים להסיר את הפחד, את התשוקה החמדנית, את הרגשת הפגיעות. חייבים ללמוד להתמודד עם המציאות, להפסיק להסתתר, להפסיק לכלוא את העוצמה האישית, להפסיק להתחנחן בפני עצמך או בפני אחרים.
8.
חיבור פנימי לעוצמת האור והשפע שבתוכך – זהו מקור האושר שאינו תלוי בדבר.
9.
התבונן הרבה ביופיין של חיות, חתולים למשל. חתולים הם חיות מהממות, מלכותיות, לא פלא שהפכו נערצים על ידי המצרים, שהפכו לאלים; אלים קטנים, גמישים, עיניהם שלוות, יפות להפליא, מתחממים בשמש מתוך קורת רוח של בטלה חגיגית.
10.
הענק בפשטות, ללא מחיצות, ללא חשש, מתוך שיוויון מלא, מבלי להחזיק טובה לעצמך, בטבעיות גמורה. תדע שנהגת כך כאשר לפתע תשים לב שלא בקשת כל תמורה, לא חשבת שעשית דבר מה הראוי לתמורה. ואז תראה איך העולם נוהג עמך בנדיבות דומה, מתוך אהבה.
11.
אין צורך להסכים או לשלול, די לראות משהו בצורה עמוקה. הידיעה עצמה תחולל בך את השינוי.
12.
אם אתה חש רצון למות ראה בעיני דמיונך כיצד אתה כבר מת, ביים את מותך. זוהי דרך להחליף מוות ממשי במוות סמלי, תקף כמעט באותה מידה, אבל הרבה פחות חותך, מכאיב. מהמוות הזה תוכל להתעורר לחיים חדשים, ללא צורך בגלגול חוזר עם חיתולים. לחיות בסמלים היא לא פעם דרך טובה לחזור למציאות עשיר וחכם יותר, שלוו יותר.
13.
כאשר תחוש את זהותך האמיתית תחושת הפגיעות שלך תעלם כליל; אתה נשמה עתיקה הניצבת בתוך עולם זה בשקיפות ובעוצמה, חדורת תחושת יעוד לתקן ולאהוב, לחלוק אושר ועצב, להיות במחול אהבה עם היקום.
14.
חייבת להיות הסכמה מלאה עם מי שאתה ברגע זה.
15.
אינטימיות אמיתית מרפאה כי היא מזהה ואוהבת ללא תנאי. לכן המגע שלה מרפא והמלים שלה פותחות דלתות נעולות של המוח והלב.
16.
צא מתוך הנחה שאתה גאון המחובר בכל שעה לאינטליגנציה הקוסמית, שאתה כבר יודע כל מה שאי פעם רצית לדעת. עכשיו, כל מה שעליך לעשות הוא לנסות להיזכר בכך.
17.
תרגיל מסע שיקוף: קח כמחצית השעה מדי יום לרשום את כל המחשבות, הדימויים והתחושות החולפים בתוכך בכל רגע ורגע, שיקוף מדוייק ככל האפשר. נסה לתפוס את המחשבות החמקמקות שבדרך כלל אתה חושש להביט בהן. התודעה הטהורה היא המראה המשקפת, המסך עליו מוקרן סרט המחשבה שלך.
18.
היה נוכח, מודע, הבט בכל, היה עד. אל תשפוט. היפתח אל מה שיש ברגע זה, ראה את המציאות ללא השלכה של רצונות וחלומות. בתחילה העולם נעשה חיוור ומשעמם יותר כי הוא מאבד את הצבעוניות החלומית ואת הענין שמקנה לו החשיבה, אך לאט לאט יפתחו בפניך יופיו המרהיב ועושרו האינסופי של היקום, הנובעים מהמקום העמוק שמעבר לחשיבה.
19.
אלוהי האור ניזון על מזון של אהבה, אלוהי החושך ניזון על מזון של שנאה ואלימות. אלוהי האהבה ניזון על דמעות געגועים אליו, אלוהי השנאה ניזון על דמעות של קורבנות וכאב. הזן תמיד את אלוהי האור, תן כוח למלכות הקדושה.
20.
הישות שלך מבקשת להשתחרר מכל כבלי הרוח, להתערטל, לעמוד ערומה מול האלוהים, להתמזג, לבכות, לרקוד, להתענג עד אינסוף.
21.
חדל ללכת בדרכים הישנות, דרכי המאבק והמאמץ. לך בדרך היופי והריקוד, לך בדרך החמדה וההודיה. ובמקום שם נפתחת הנפש לחוש את עומק געגועיה, עמוד איתן, פתוח, והנח לאור לרפא ולפייס את הלב המבקש לצאת מסגורו.
22.
לך להתעלס, לך לרקוד; תובנה חדשה זורחת מתוך התעצמות האנרגיה, לא מתוך תובנה שכלית הנעה במעגלי החשיבה בלבד. שאל כיצד תוכל להגביר את האנרגיה שלך, התובנה תצמח מאליה.
אין לי כח אלוהי – אני הופך את היושר לכוחי
יש כאלו הבאים אל 'עולם הרוח' בכוונה לרכוש עוצמה מאגית, להפוך לקוסמים שיכולים להשיג את כל רצונותיהם. הם רוצים להיות כמו 'אלהים' שיש לו יכולת בלתי מוגבלת. לעתים קרובות, הם גם מגיעים לנקודה שהם מתיימרים שכוחות אלוהיים כאלו אכן ברשותם.
מאסטר הזן דוחה את הגישה הזו מכל וכל. הוא אומר, אין לי כח אלוהי, אני רק בן אדם. זה לא אומר שאני חסר אונים אבל אני לא בעל מופתים, אני לא מהלך על המים, לא מוריד שלג באמצע הקיץ. לי יש סוד אחר שאותו אני מוקיר איך להפוך את עצמי לבעל עוצמה. הסוד שלי הוא שאני משתדל בכנות לבטא את האמת הפנימית שלי, להיות ישר בכל מצב. לא תמיד אפשר לומר את האמת לזולת, אבל אני תמיד משתדל בכנות לומר את האמת לעצמי.
העולם אוהב את הגישה הראשונה, הכוחנית, ומספר עליה ללא גבול. כל העולם אוהב את 'הגיבורים' האלו, שיש להם כוחות כישוף עצומים שלא כדרך הטבע. דוגמה בולטת לכך היא הצלחתם המסחררת של ספרי הארי פוטר, הקוסם הצעיר וכובש הלב. אבל מאסטר הזן לא נמשך לדברים לא טבעיים, לא מעניין אותו לשלוט בטבע, לא בטבע של עצמו ובוודאי לא בטבע של זולתו. הוא מבקש לעצמו רק דבר אחד, אמת, יושר. הוא אומר שאין צורך לחפש כוחות-על, 'סידיס', שיאפשרו לך לשנות את המציאות ולהגשים את כל חלומותיך. כל כח פועל בעולם יחסי, כל כח הוא מוגבל וכל כח מעורר התנגדות. אמנם, טוב מאוד שאינך חסר אונים, אבל יש כל מיני סוגים של עוצמה.
היכולת הזו להיות מחובר לאמת של כל רגע, להיות שקוף וישר כלפי עצמך וכלפי הזולת, היא העוצמה שמושכת אותו בחבלי קסם. מה סוד כוחו של היושר הזה? יתרה מזאת, איך מאסטר הזן הצליח להפוך את היושר, שרוב האנשים רואים בו תמימות וחולשה, מקור של הסתבכויות, לכחאמיתי הפועל בעולם?
העולם הזה, נקרא בפי המקובלים 'עולם השקר', זהו עולם הפירוד, עולם הבא בהסוואה, בהתגנבות, מן הלא מודע, מן הזרות שבין הבריות ומן הניכור שבין אדם לעצמו. כולם מחופשים כי כולם מפחדים אחד מהשני ועוד יותר, הם פוחדים מעצמם. כולם מעמידים פנים שהם משהו אחר מכפי שהם כדי למצוא חן, כדי לא לעורר התנגדות, כדי למנוע את החיכוך עם אחרים ובמקרים רבים את החיכוך עם עצמם. כל זה מופנם במערכת היחסים שאדם רוקם עם עצמו, בין חלקים שונים בהוויתו.
השקרים האלו, שמתחילים כלפי אחרים כצורך בהגנה או כמניפולציות להשיג אהבה וטובת הנאה, הופכים להסוואה פנימית מתוחכמת. כאשר האדם שוכח שהוא משקר לצורך מסוים ומאמץ לעצמו את השקר שלו כאמת, חל מעין פיצול פנימי בהוויתו. כעת, הוא אינו אחד אלא רבים. כך הוא מחליש את כוחו. הוא מסתיר חלק מהאנרגיה שבקשה ביטוי וחוסם אותה והוא גם מאבד את היכולת להשתמש באותה אנרגיה שהוא מנצל כדי להמשיך ולחסום את עצמו.
מאסטר הזן אומר, שברגע שאדם מתחיל לשקר, לאחרים ובעיקר לעצמו, הוא יוצר בתוך עצמו פיצול אשר מחליש אותו, הוא מנתק אותו מהוויתו והוא יוצר חיכוך פנימי הגורם לאובדן עצום של אנרגיה. להיות ישר פירושו לוותר על כל פיצול פנימי בהוויתך, להיות שקוף לעצמך ומחובר לכל הרבדים של נפשך. במצב כזה, אינך מבזבז אנרגיה לחסום את הביטוי החופשי שלך. האנרגיה שלך נעה בחופשיות, שלמה, ומחוברת לעצמיותך העליונה.
כל שקר יוצר כיווץ, יוצר פיתול בצנור/רצון שלך וחוסם את עוצמתך, מנתק אותך מאותו מקור כחפנימי, אינסופי, שהוא צינור השפע האמיתי שלך. אם אתה מסכים להיות ישר לגמרי אתה 'מיישר' את הרצון שלך עם הרצון העליון, עם העצמי הגבוה שלך, וכך אתה זוכה לעוצמה המקורית שלך. זו עוצמה של ילד קטן שמסוגל לבטא כל דבר במלוא הוויתו כי הוא טרם למד להסתתר, לשפוט את עצמו לטוב ורע, לפצל את עצמו, לעשות חשבונות רבים. בתורה נאמר, שהאלהים עשה את האדם ישר אבל הוא ביקש לעצמו 'חשבונות רבים'. ההתחשבנות הזו, הבלתי פוסקת עם עצמך ועם אחרים, מרוששת את מאגרי האנרגיה שלך.
העולם פוחד מאוד מ'האמת'. האמת היא תמיד שם בחוץ, כפי שאומרת הסדרה תיקים באפילה. אנו חושבים שהאמת היא איומה ומן הראוי להסתיר אותה כי האנשים לא יכולים לעכל ולקבל אותה. זו החוויה הארכיטיפית של הקנוניה העולמית, של הדמיורגוס, היוצר את העולם מתוך הנאה סוטה של מתעלל, של שטן. בהשתקפות בת ימינו, החוויה הזו התלבשה על הפחד מפני 'החוצנים', העורכים בבני האדם ניסויים אכזריים. כך הופך הזולת, החוצן, הזר לגהינום, כפי שאומר סארטר.
אנשים פוחדים מהאמת כי בדרך כלל, בעבר, חשיפתה סיכנה אותם והזיקה להם. יש כאלו שלמדו להסתיר את האמת שלהם ויש כאלו שהתמחו לשקר, שהפכו את השקר לסגנון חיים. השקר, למרבה העניין אינו מיוחד כלל לעולם האנושי. הטבע עצמו מלא שקרים והעמדות פנים. בעלי חיים משתמשים בו בצורות שונות ומשונות, חלקן מתוחכמות לאין שיעור, כדי לשרוד. אכן, מקורו של השקר בעולם ההישרדות.
אך מאסטר הזן אומר שאם אתה רוצה להגיע לכוח ממשי בעולם, לשרוד במובן האמיתי של המילה, עליך להיות ישר. ייתכן מאוד, שיופיעו מצבים שבהם יהיה עליך להסתיר את עצמך, להיות ערמומי. אתה חייב להתחשב בנסיבות, אבל גם שם, בהכרח להעמיד פנים כלפי הזולת, לעולם אל תשקר לעצמך.
בסופו של דבר, זו שאלה של אמון, אמון כלפי הזולת ואמון כלפי עצמך. אנשים אחרים יתקשו לפעמים להכיל אותך. יהיה עליך להאיר להם באותה מידה שיש להם כלים לקבל. פעמים רבות, זו אינה כלל שאלה של מה שאתה אומר אלא הדרך שבה אתה אומר זאת. הלבושים של האמת הם חשובים. חשוב לדעת "להלביש את החכמה באור החסדים", כנאמר בקבלה, לאהוב את האמת יחד עם השלום. ההלכה היהודית אומרת, שלפעמים, מותר לשקר מפני השלום. אפילואלהים משקר לאברהם לגבי דברי שרה כדי לא לגרום לו עוגמת נפש, כדי לא להפריע לשלום הבית ולא לסכסך ביניהם.
אני הופך את היושר לכוחי, אומר מאסטר הזן. אני משתדל לדבר מתוך האמת של הרגע,בספונטניות של ילד. אני ער ומודע לנסיבות ואני מתחשב באנשים האחרים שאיתי, אבל אני מחנך את עצמי לא לפחד מהם, לתת בהם אמון שהם יכולים להבין אותי ולהתייחס אלי. כאשר אני יותר אמיתי בביטוי העצמי שלי אני מאפשר גם לאחרים להיות יותר אמיתיים. כאשר אני רוכש אמון באנושיות שלהם, אני מאפשר להם גם להיות יותר אנושיים. אין לי כוח אלוהי, אבל אני גם לא מעוניין בכח אלוהי. אני אוהב את האנושיות שלי, אני מוצא בה קסם עצום, פשוט, שוטף מעצמו. אני לא מחפש כלל כח כי כח מעורר כח נגדי, הוא מוליד מאבק וחיכוך, משחק כוחות, הוא מעודד יחסי אדון ועבד.
כאשר אני מסוגל לבוא לעולם עם האמת הפשוטה, האנושית שלי, מבלי לכפות אותה על אחרים, אני מוצא שאחרים מגיבים אלי בדרך כלל באהבה ובפתיחות. הם לא מפחדים ממני, הם רוכשים לי אמון, הם מרגישים שאני מכיל אותם, כפי שאני מרגיש שהם מכילים אותי. לפעמים, אני שותק, לפעמים אני כועס. אפילו בכעס, כאשר הוא אמיתי, יש משהו יפה ועוצמתי. רק השקר יוצר כיעור כי הוא יוצר עיוות. ככל שאני לומד להביא את עצמי באמת של כל רגע, מתוך שלמות הוויתי, הכעס שעוד נותר בי הולך ומתפוגג ובמקומו באה חמלה והקשבה מאוד עמוקה.
אני מקבל את עצמי בשלמות ולכן אני מסוגל לקבל אחרים בשלמות שלהם. אני מסוגל להקשיב באהדה לכל החלקים של הוויתי ולכן אני פותח מרחב מוגן עבור אחרים לדבר ולבטא את עצמם בכנות. ברגע שאין יותר פחד חווית האחווה האנושית בינינו הופכת להיות כה יפה, כה לבבית.
לפעמים, כאשר אני נתקל באנשים שאינם מסוגלים להכיל את האמת שלי, אני לומד איך להתמודד עם ההתנגדות שלהם ממקום אוהב, שלא תוקף בחזרה, שמאפשר להתנגדות להתמוסס מתוך תובנה עמוקה יותר, אור גבוה יותר, אחדות בסיסית יותר. בדרך כלל, אם אני רק מצליח לבוא מתוך האמת הכי עמוקה של עצמי, אותה אמת אנושית שהיא שייכת לכולם, אני מצליח להפוך אפילו אויב לאוהב.
בכל מקרה, כאשר אני נאלץ לשחק אני לא שוכח לרגע שהמשחק הזה לא נועד לנצל לרעה את הזולת ולא אמור להשכיח ממני את האמת הבסיסית של הוויתי. אני מסוגל לשחק את כל התפקידים בעולם, כי בסופו של דבר, בעומק, האמת האנושית שלי מכילה את כל מצבי התודעה המשתקפים בכל המסכות האלו. מתוך היושר שלי, אני מסוגל לשחק את כל התפקידים בלי לשכוח את עצמי, וכך אני נע בעולם ללא שום חיכוך. כח מעורר התנגדות אבל האמת לאמיתה, שהיא נקודת המרכז של כל הדברים, מאפשרת לנוע ללא כל חיכוך וכך לחדור לתוך המרכז של כל הדברים. מן המרכז הזה, הכל אפשרי, כי אתה לא פועל על הדברים מבחוץ אלא מתוך לבת ישותם.