סת והפיסיקה – ההבניה של היקום הפיסי כתבת שער ב-Reality Change, קיץ 94'

מאת: נורמן פרידמן,

מחבר הספר: "גשר בין מדע ורוח –

גורמים משותפים בפיסיקה של דיויד בוֹהם, בפילוסופיה ובחומר של סת"

ג'יין רוברטס (1929-1984) היתה סופרת ומשוררת לפני שנעשתה ערוץ לישות שהציגה עצמה בשם סת. בספטמבר 1963, ג'יין חוותה את מה שהיא תיארה כניסיון העל-טבעי הראשון שלה. בזמן שכתבה שירה, היא הרגישה לפתע את התודעה שלה עוזבת את גופה, ובו זמנית היא החלה לרשום את הזרם השוטף של הרעיונות החדשים שנכנסו למוחה. מסמך זה הפך להיות רשימה של הגדרות פרובוקטיביות ביותר תחת הכותרת "היקום הפיסי כהבניה רעיונית". עבור ג'יין, ההיבט המופלא של פגישה זאת היה בכך, שלא זו בלבד שחלק מהרעיונות האלה היה חדש לה, אלא גם שרבים מהם עמדו בניגוד לאמונותיה.

באותה התקופה, ג'יין חקרה וכתבה ספר על תפיסה על חושית, השגת מידע מעבר לחמשת החושים. כחלק מהפרויקט שלה, היא ובעלה רוברט (רובּ) בטס התחילו לערוך ניסויים עם לוח האויג'י. אחרי כמה פגישות, הם החלו לקבל מסרים מסת, "אישיות של מהות אנרגטית," אם להשתמש במונחים של סת. אחרי עוד כמה פגישות, ג'יין התחילה לִצפות מראש את המסרים של מפגשי האוּיג'י ולומר אותם לפני שהמחוון זז. במהרה היא היתה מסוגלת להיכנס לטרנס מלא שבו היא נתנה לסת להשתמש בגופה כדי להעביר את המסר שלו. הפגישות האלו יצאו לאור במספר ספרים שנכתבו על ידי ג'יין, ואחרים שהוכתבו על ידי סת.

מאוחר יותר, ג'יין הבינה ש"היקום הפיסי כהבניה רעיונית" היה העבור שממנו התפתח כל החומר של סת. הדברים הבאים הם בדיקה של כמה מהרעיונות המופיעים במסמך מיוחד זה בהקשר לדבריהם של כמה מהפיסיקאים בני זמננו. ההגדרה הראשונה:

אנרגיה היא הבסיס ליקום

הדבר תואם את הפיסיקה המודרנית. תורת היחסות הפרטית של איינשטיין מבטאת את שוויון הערך של מסה ואנרגיה, שנוסחה כמותית במשוואה המפורסמת MC²=E, כאשר E היא האנרגיה, M המסה, ו-C היא מהירות האור. ובכן, הפיסיקאים מודעים לכך שחלקיקים כמו אלקטרונים ופרוטונים הם למעשה אנרגיה דחוסה, מושג הנמצא בהסכמה עם ההצהרה של סת שאנרגיה היא הבסיס ליקום. אבל סת הולך צעד אחד קדימה ומציין כי: "כל אנרגיה מכילה תודעה. המשפט האחד הזה הוא ביסודו כפירה מדעית, ובהרבה חוגים, הוא גם כפירה דתית. ההכרה באמיתותו של משפט פשוט זה אכן מסוגלת לשנות את עולמכם".

ואכן, בעוד שפיסיקאים מקבלים את שוויון הערך של מסה ואנרגיה, הייתם אולי מדמיינים שהשיוך של תודעה לאנרגיה היה מעורר בהם בהלה. אולם למרבה התדהמה, יש מספר הולך וגדל של מדענים שמשתעשעים ברצינות ברעיונות דומים.

רימן דייסון הוא פרופסור לפיסיקה במכון למחקר מתקדם באוניברסיטת פרינסטון. הוא טוען שתורת הקוונטים הפכה את כל החומר, ואפילו יחידות קטנות כחלקיקים יסודיים, לגורמים פעילים. ב"גורם פעיל" כוונתו לומר שכל חלקיק ביקום עורך בררות בין תהליכים מקריים. הקטע הבא מבהיר זאת היטב:

"אני חושב שהתודעה שלנו אינה תופעה פאסיבית הנישאת על ידי האירועים הכימיים במוחותינו, אלא היא סוכנת פעילה המאלצת את המורכבויות המולקולריות לערוך בררות בין מצב קוואנטי אחד לשני. במילים אחרות, ההכרה כבר טבועה בתוך כל אלקטרון". ההשקפה שבוטאה על ידי דייסון התפשטה בין פיסיקאים ומדענים אחרים. הרולד ג'. מוֹרוֹוִיץ, פרופסור לביופיסיקה מולקולרית וביוכימיה באוניברסיטת ייל, מגיב:

"סיכום השקפותיהם של מספר גדול של מדעני פיסיקה מודרניים אפשר למצוא בחיבור, 'הערות על שאלת גוף-נפש' שנכתב על ידי חתן פרס הנובל יוג'ין וויגְנֵר. הוא מצביע על כך שרוב מדעני הפיסיקה חזרו לתפיסה שהמחשבה, הווה אומר – ההכרה [mind], היא ראשונית. הוא ממשיך ומציין: 'לא היה אפשרי לנסח את החוקים של מכאניקת הקוואנטים בצורה עקבית לגמרי מבלי להתייחס לתודעה'. והוא מסכם בהצביעו עד כמה מצוינת לשבח היא העובדה שהמחקר המדעי של העולם הוביל להשקפה הרואה בתודעה את המציאות הסופית".

ההגדרה השנייה מהמפגש הראשוני של סת עם ג'יין רוברטס היא:

רעיונות הם טרנספורציות מנטליות של אנרגיה בידי הישות לתוך מציאות פיסית

ההגדרה הזאת מתייחסת לתפיסה הבאה לידי ביטוי בכותרת "היקום הפיסי כהבניה רעיונית" וחוזרת ונשנית בכל החומר של סת בהצהרה, "אתה יוצר את המציאות שלך". לא רק אנו בני האדם יוצרים את המציאות שלנו, אלא כך עושה כל בעל-חי, כל ירק, כל אלקטרון. כמובן, המציאות שנוצרת על ידי אלקטרון שונה מאוד מהעולמות שאתם ואני יוצרים, שכן אנו מסוגלים להתנסות מקיפה יותר. סת מבטא זאת כך :

"מולקולות, אטומים וגם חלקיקים קטנים יותר הם בעלי תודעה מרוכזת. הם מתחברים לתאים ויוצרים תודעה תאית אינדיבידואלית. צירוף זה יותר תודעה המסוגלת להכיל חוויה וסיפוק הרבה יותר עשירים ממה שהיה אפשרי (באמצעות שיתוף הפעולה הזה) לולא היו לאותם חלקיקים תודעות. שיתוף פעולה זה, על האינדיבידואליות שלו ועל סגולותיו, יוצרים קשרים של חוויות שמוכפלות פי מליונים.

השאלה שמתעוררת היא, כיצד החלקיק (והאדם) יוצר את המציאות שלו? סת מסביר את התהליך המופלא הזה לאורך כל ספריו. אנחנו יכולים לגעת כאן רק בכמה היבטים. סת אומר, בדרך ההשאלה, שאנחנו שוחים בים של אירועים מסתברים. דרך אחרת לנסח זאת היא לומר, שאנחנו טובלים בשדה-של-אפשרויות, אבל אנחנו מפעילים רק את האירועים שאנחנו בוחרים להפוך למציאות שלנו. אנחנו, כבני אנוש, בורכנו ביכולת ליצור מספר כמעט אין סופי של אירועים. אנחנו עושים זאת, אם להשתמש במטאפורה של סת, באמצעות שלט רחוק של טלוויזיה, בכך שאנו מתחברים לאותן "תכניות" שאנחנו רוצים להפוך למציאות שלנו.

איך פועל ה"שלט רחוק" שלנו? על פי סת, המחשבות והרגשות שלנו הופכים ללא הרף לצורה פיסית. דומה שלאירועים בחיינו יש קיום אובייקטיבי, מוצק, שאינו תלוי בנו. אבל מה שאנחנו תופסים הוא לאמיתו של דבר המימוש של הרגשות והמחשבות הפנימיים שלנו. כלומר, האובייקטים שאנחנו תופסים הם היצירות שלנו המסמלות את פעילותנו המנטלית. במובן מסוים, הדבר דומה לשימוש שאנו עושים בשלט הרחוק כדי לבחור בתכנית שבה אנו רוצים לצפות.

מהי מטרת התהליך הזה? סת אומר שאנחנו לומדים מהי אנרגיה מנטלית וכיצד להשתמש בה. בקיצור, אנו מפתחים את התודעה שלנו. הפעילות הזאת לא מוגבלת לבני אנוש אלא נוכחת גם בחלקיקים יסודיים. זכור את הערתו של פרימן דייסון שהאלקטרון הוא גורם פעיל שעורך בררות בין תהליכים מקריים. אף שמבחר האירועים המסתברים העומדים בפניו של האלקטרון קרוב לוודאי מוגבל משלנו, גם הוא, כפי הנראה, מפתח את התודעה שלו.

האם לים האפשרויות שהאלקטרון פוגש יש רלבנטיות כלשהי לתורת הקוונטים? אמנם כן, מכיוון שהתכונות הקוואנטיות של אלקטרון שונות מאלו שתוארו על ידי הפיסיקה הקלאסית, בכך שהן פוטנציאלים נסתרים. זה דורש הסבר קצר. לפני שהאלקטרון נצפה (במכשיר מדידה), הוא מתואר על ידי ישות מתמטית הנקראת פונקציית הגל. פונקציית הגל מתארת את כל המצבים הפוטנציאליים של האלקטרון וקובעת הסתברות מסוימת לכל אחת מהן. כאשר אנחנו צופים באלקטרון, אחת ההסתברויות מתפתחת או מובאת לתוך המציאות. אם צופים במספר גדול דיו של אלקטרונים, הם פועלים באופן מדויק על פי החוקים הקוואנטיים של ההסתברות.

כדי להבין זאת טוב יותר, תנו דעתכם על המטאפורה הבאה. בקהילה מסוימת, חלוקת ההשתייכות הדתית היא 60% פרוטסטנטים, 30% קתולים, ו-10% "אחרים". כל אחד בקהילה חופשי לבחור בדת שלו (או אפילו לשנות אותה), אבל כקבוצה, הניחו שהם נאלצים לעקוב אחר הכלל של החלוקה – בהתאמה לאנאלוגיה של "פונקציית הגל" – ולהשתייך מבחינה דתית לחלוקה של 60%, 30%, 10%. כאשר אתם מתייחסים להשתייכות הדתית של אזרח כלשהו, חלה עליו תבנית ההסתברות הזאת (כלומר, יש 60% סבירות שהוא פרוטסטנט, וכו'). באותה דרך, האלקטרון שוחה בים של אפשרויות עד שאנחנו "מתבוננים" בו, ואז אפשרות אחת נבחרת. כך הוא מתגשם פיסית.

באופן דומה, פרימן דייסון היה אומר שהאלקטרון בוחר בפעולותיו אבל מוגבל בפעילות זו על ידי כל הקבוצה. כלומר, כאשר אתם מחליטים לחצות את החדר, כל תא, מולקולה, ואלקטרון בגופכם הוא אמנם גורם חופשי ועצמאי, אבל גופכם מארגן עצמו לנוע בהתאם להחלטתכם. סת מתאר זאת כך: "אתם ניצבים בלבה של תנועה מלאת חיוניות וחסרת הפוגה, תבנית [גשטלט] של אנרגיה מודעת. גם אתם מורכבים פיסית מתאים מודעים הנושאים בחובם את הכרת זהותם ומשתפים פעולה מרצון כדי ליצור את המבנה הגשמי שהוא גופכם הפיסי".

וכן: "אתם הם אלה שמחליטים לחצות את החדר, ואז מתרחשים כל החישובים הפנימיים האלה כדי לעזור לכם להשיג את מטרתכם. לכן, הכוונה המודעת, מפעילה את המנגנונים הפנימיים ומשנה את התנהגות התאים ואת רכיביהם ".

כך שבמובן מסוים, הכוונה המודעת שלכם קובעת את האילוצים שיחולו על כל מרכיבי גופכם, אשר אנו מתייחסים אליהם, בנפרד ובמשולב, כאל "גשטלטים מודעים". בדרך דומה, כאשר מנצח תזמורת סימפונית מחליט לנגן קטע מסוים במהלך קונצרט, כל המוסיקאים משתפים פעולה ברצון לבצע את אותו הקטע. בחוגים מדעיים, הדבר נקרא סיבתיות גולשת [כלומר, כל התהליכים ברמה הנמוכה של ההירארכיה מוגבלים על ידי החוקים של הרמה הגבוהה ונוהגים על פיהם]. הפיסיקאי דיוויד פיט מסביר זאת כך:

"הגוף האנושי מורכב מתאים שתלויים באורגניזם השלם. לכן, במישור אחד ניתן להסביר את הפעולות של הגוף במונחים של הרכיבים שלו, אולם ברמה אחרת, יש להגדיר רכיבים אלו במונחי המטרות, הפעולות והמשמעות של השלם".

לסיום, יש צורך לשקול היבט אחד נוסף. אם כל אחד מאיתנו יוצר את המציאות שלו, איך זה שאנחנו תופסים מציאות משותפת אחת, "שם בחוץ"? לפי סת, קיים מספר אין סופי של מציאויות, שכולן תופסות את אותו החלל. לדוגמה, דמיינו שלושה בני אדם וחתול בחדר עם שולחן. לפי סת, יש שלושה חדרים, כל אחד עם שולחן, כל אחד בחלל תלת-ממדי משלו. יש גם חדר רביעי שנוצר על ידי החתול. החדרים שנוצרו על ידי בני האדם דומים דיים כדי ליצור את הרושם שזה אותו "החדר", מכיוון שבני האדם הם בעלי אותו מבנה נוירולוגי ובאופן יחסי בעלי אותה רמת מודעות. החדר שנוצר על ידי החתול כנראה שונה מאוד, אך מכיוון שאין לנו שפה משותפת איתו, אנחנו לא יכולים לקבוע את המאפיינים שלו.

אולי תחשבו שאין בפיסיקה המודרנית שום רעיון המקביל לזה. אבל מושג הנקרא 'מרחב הילבֵרט' מציע כמה הקבלות.

כאשר תורת הקוונטים נוסחה לראשונה, נמצא שחלל תלת-ממדי רגיל אינו מספיק לטפל בכל האפשרויות העצמאיות שיכולות להיווצר. למשל, אם שני אלקטרונים יוצרים את המצב הקוואנטי, חלל תלת-ממדי אחד לשני האלקטרונים לא יאפשר לפיסיקאי לבצע את חישובי שמירת התנע בזמן ששני האלקטרונים מתנגשים. בקיצור, נדרש חלל שש-ממדי לשניהם, שלושה ממדים לכל אלקטרון. ככל שהאפשרויות מתרבות, כך גדל גם מספר הממדים. הפיסיקאי משתמש לחישוביו במרחב הילברט בעל אינסוף ממדים, כאשר החלקיק הופך לתבנית בחלל-אינסוף-ממדים זה. דומה שכל אלקטרון דורש את החלל שלו. אנלוגיה לכך תהיה שני אנשים בערים נפרדות המשחקים שחמט ומתאמים את המהלכים שלהם דרך הטלפון. בסידור זה, נדרשים שני לוחות שחמט, כאשר הכלים שעל כל אחד מהם ערוכים בתבנית זהה. וכך, הרעיון שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו מתאים למקרה שבו לכל אחד מאיתנו יש את לוח השחמט של חייו, והוא משחק את המשחק על-פי כללים מוסכמים מראש.

לסיכום, סת קובע את ההנחות הבאות שהן בעלות זיקה ברורה למושגים בפיסיקה המודרנית:

אנרגיה היא הבסיס של היקום.

אנרגיה היא תודעה: כלומר, ההכרה טבועה בכל חומר, מהחלקיק היסודי ועד לבן האנוש.

היקום נבנה מהפעילות המנטלית של סך כל התודעות.

כל הגשטלטים המודעים מוגבלים על פי רמת ההתפתחות שלהם אבל משתפים פעולה ברצון ליצור מציאות משותפת.

במונחים הפשוטים ביותר, הכל הוא אנרגיה, אנרגיה היא תודעה, וכולם משתפים פעולה למען ההתפתחות של הכל.

מאנגלית: אריה י. לייב.

 © כל הזכויות שמורות לנורמן פרידמן.