ברברה מרסיניאק בשיחה עם כתב ה–Monthly Aspectarian– ראיון לרגל צאת ספרה – משפחת האור – מרקם הוצאה לאור

ברברה מרסיניאק בשיחה עם כתב ה–Monthly Aspectarian– ראיון לרגל צאת ספרה – משפחת האור

ברברה מתקשרת את הפליאדים, אחווה-מעולם-אחר המסייעת לאנושות בהתפתחותה. היא מסבירה כיצד יכולים אנו להקל על מסענו דרך השינויים הגדולים המתרחשים בחברה ובעולם שלנו.

שאלה: ברברה, כיצד השפיע עלייך הקשר עם הפליאדים והעובדה שהתחלת לתקשר אותם?

ברברה: זה העניק לי מטרה רחבה יותר והבנה באשר לסיבה בגללה אנו חיים, דבר שאותו חיפשתי עוד מזמן שהייתי ילדה צעירה. לעתים קרובות אני מספרת לאנשים שגדלתי כילדה יפה, פופולארית, מאוד מבודדת, בעיירה קטנה. זו הייתה ילדות שעברה בצורה מאוד מסורתית, כמו פעם – משק בית דו-לשוני, דברים כאלה – מסורות אירופאיות ישנות. לא היו לי בכלל חוויות מטאפיסיות. הייתי קתולית, אבל תמיד ידעתי שמשהו חסר שם, ומעולם לא יכולתי להבין מהו. בסופו של דבר, כשכל זה קרה לי, כלומר ההתמזגות עם הפליאדים לפני עשר שנים והיכרות איתם כחברים ומורים, התחלתי לראות את כל החיים שלי מרמה הרבה יותר גבוהה, ויכולתי להבין שהדבר אותו בעצם חיפשתי באמת כל השנים הייתה התשובה לשאלה "למה אני כאן?"… מפני שזה נראה כאילו כל מה שלמדתי באמצעות המשפחה שלי, הכנסייה, בית הספר והאוניברסיטה לא היה הגיוני בעיניי. זה הדבר הכי ממצה שאני יכולה להגיד. תמיד חיפשתי, תמיד הייתי לא מרוצה.

הסתבר שסדרה של אירועים שקרו לי לאורך חיי הובילו אותי תמיד על נתיב מסוים, אבל בזמנו לא ידעתי את זה. רק לאחר שהתחלתי לתקשר את הפליאדים ולראות איזה תהליך זה היה, באמת התחלתי להבין דברים. לא אגיד שהבנתי הכל, אבל זה חיזק בי את העניין לראות שאכן יש מטרה לחיים  שיש בהם עיתוי, שיש שיעורים ללמוד.

שאלה: במבט לאחור, עם הידע שיש לך היום, מה היו אותם דברים אשר הדריכו אותך במהלך הדרך, ואיך הם השפיעו עלייך?

ברברה: ובכן, אחד מהם, קיצוני ומסוכן ככל שזה יישמע לכמה אנשים, הייתה אחת החוויות הפסיכדליות שלי בשנות ה– 60', כאשר לפתע דלתות התפישה נפערו לרווחה וראיתי שכל דבר סביבי בעצם חי. לעולם לא אשכח את זה, ואפילו אם זה לא מקובל חברתית, זה היה חלק עיקרי ומשמעותי. בגיל הזה – 19 או 20 – אף שראיתי את הדבר ממצב תודעה מורחב – לפתע הדבר שהיה חסר כל הזמן החל להתבהר… העובדה שהכל היה מחובר והכל היה חי. בערך עשר שנים מאוחר יותר, התחלתי לתרגל יוגה ופגשתי את החומר של הפליאדים. היוגה הובילה אותי אל תוך הנשימה שלי ואל תוך הגוף שלי – דבר שהיה מַפְתֵח חשוב – ואז החומר של הפליאדים סיכם את זה באומרו "אתה בורא את המציאות שלך". אלו היו אירועי המַפְתֵח שבלטו בחיי מפני שהם גרמו לכל שאר הדברים להיות בעלי מובן ומשמעות.

שאלה: וזה נתן לך הֶקְשֶר לפעול בתוכו כשהחוויה שלך עם הפליאדים החלה.

ברברה: זה נתן לי ביטחון להיות שונה, ולשרוד ולהיות שפויה ולהרגיש שמה שאני עושה הוא בונה, בהיותי שונה. בזמנו, לא יכולתי להבין ולומר שמה שאני עושה הוא בונה ושאנשים אחרים היו הרסניים… כאשר אתה שקוע בתוך הדבר שאתה עושה ואתה לומד עליו, כולם לומדים עליו, אבל לא כולם יודעים את זה באותו הזמן.

נראָה שאני נכנסת למצבי למידה מאוד אינטנסיביים, ולפעמים באמת ובתמים אני בועטת וצורחת. אני אומרת "אני לא רוצה את זה, זה לא מה שיצרתי, זו לא היתה המחשבה שלי!!" אבל אז אני מסתכלת על הסימנים, על הסמלים. אני מסתכלת כדי לראות מה היו המחשבות שלי על דברים, כיצד אני עצמי הייתי מקושרת ליצירה של דבר מסוים. אני לומדת כל דבר שאני עושה. האם הלמידה הזו היא דבר טוב בשבילי? זה כבר נעשה כל כך מיידי, שזה לא דבר קשה או מפרך. זו פשוט דרך לתפוש את המציאות.

שאלה: מהם הדברים שאת היית בוחרת כמסרים חיוניים מהפליאדים?

ברברה: ראשית, המידע שהאנרגיה חסרת התקדים של הזמנים המשתנים הללו, שבהם אנו חיים, נמצאת בתזוזה אל עבר מהירות-על גבוהה יותר עכשיו. זאת אומרת, מהירות עלייה –אל ממדים גבוהים יותר. זה דבר שיכול להיות מאוד מאתגר מפני שזו הפגזה של אנרגיה שמגיעה בעוצמות כמו מפלי מים עצומים. אם לאנשים יש חסימות בשדות הפיסיים, המנטליים או הרוחניים שלהם, האנרגיה הזו עלולה פשוט לנפץ אותם.

מה שגורם לחסימות הוא דבר פשוט מאוד – פחד. התרבות שלנו הִתְפתתה בצורה מאוד חזקה לקבל את האנרגיה של הפחד ולהפנים אותה… בלי להבין את עניין התדרים או אפילו להבין רגשות, אלא פשוט לבלוע אותם על בסיס יומיומי כעובדות ולא להיות מסוגלים באמת לשאול האם הם הרגשות/התדרים הם ברי-תוקף. צריך להבין שבאמצעות החשיבה שלנו על הדברים הללו אנחנו מחזיקים אותם בשדה שלנו, ואז הם מושכים אלינו מאורעות. זהו הדבר המשמעותי ביותר שאנשים צריכים להבין: שהאנרגיה בוחנת אותנו עכשיו כדי להראות לנו שהמחשבות שלנו, פשוטו כמשמעו, מושכות אלינו את הדבר שבו אנו ממוקדים.

שאלה: כלומר, אם זה מופיע מולנו, אנחנו יצרנו אותו.

ברברה: וההיפוך לצד השני מהיר באותה המידה. במילים אחרות, כן, המחשבות שלך יכולות לנפץ אותך לרסיסים בזמן הזה. הרוח, השדה האתרי או כוח האנרגיה הזה, רוצה שנתעורר. ומדוע? משום שאנחנו צריכים להתעורר. כשאני נוסעת בעולם ומסתובבת ובאה במגע עם אנשים, אני רואה אנשים מקסימים, אני רואה אנשים עם לבבות פתוחים, אני רואה אנשים אדיבים. אבל אני רואה שהם לא מחוברים למשמעות בחיים. הם מפחדים שהם יידבקו במחלה זו או אחרת, או שאדם זה או אחר ירע להם. אני רואה אותם מרגישים חסרי כוח. אני רואה אותם מביטים באנשים חולים ומתים סביבם והם חושבים שאין בחירה. וזאת הסיבה שבעבורה אנחנו צריכים להתעורר, להתעורר לרעיון שיש בחירה, ושהבחירה נתונה לכל אחד להתחיל לחשוב אחרת. ואנחנו אפילו לא צריכים ליזום את זה. האנרגיה שמפציצה אותנו עכשיו יוזמת את הקפיצה התפישתית הזו.

אם רק נוכל להבין את זה שאנחנו נמצאים בעיצומה של קפיצה ושזו קפיצה בריאה, הדבר יעזור לנו לבסס מחדש את הערך והמטרה בהיותנו חיים. כל אחד מאיתנו בדרכו הייחודית ובטעמו המיוחד – בדרך חדשה שאיננו מסוגלים אפילו לתפוש עכשיו… , אני מתקשרת את הפליאדים ונותנת להם רשות להשתמש בגוף שלי ובקול שלי ואני מאפשרת להם לומר את הדברים שלהם, כי אני מבינה שמה שהם אומרים הוא נקודת המבט שלהם. זו לא תמיד נקודת המבט שלי. אני לא רואה את מה שהם רואים. אבל בהחלט פיתחתי יכולות רוחניות המאפשרות לי לראות חלק ממה שהם מדברים עליו. כך שנתתי להם חופש כמו שנותנים לילד, לגדול ולהיות עצמם. הם הראו לי שאנחנו מחוברים לדברים שאנחנו אפילו לא מדמיינים שאנחנו מחוברים אליהם… האנשים שהיו בשליטה על הפלנטה שלנו, בין אם אתה רוצה לקרוא לזה "אילומינטי" [illuminati– כינוי לקבוצה סודית השלטת בכלכלה ובפוליטיקה של כדור הארץ] או אחווה כלשהי או איך שתרצה לקרוא לזה, שהסתירו את הידע הזה מלפני 13,000 שנים, עוד מזמן השיטפונות הגדולים והשינויים, כשאטלנטיס כביכול נעלמה.

שאלה: זהו זמן גדול ונפלא לחיות בו.

ברברה: האמת היא שזה באמת לא יכול להיות טוב יותר. אחת הנקודות שהפליאדים מעלים בספרי החדש [משפחת האור] היא, שעלינו לתבוע ולאמץ את הידע של אבותינו הקדמונים. חלק ממה שאנו עושים היום הוא לחיות בעולם המווּסת והנשלט בתקופה שאורכה מיליונית השנייה, עולם של שלושה מימדים, עולם שהולך ומואץ, שמשתנה בקצב האור. קודים מתעוררים בדנ"א שלנו לסייע לנו לעשות מוטציה, פשוטו כמשמעו, כדי לשרוד את הפצצת האנרגיה. ידע קדום פורץ כעת החוצה מפני שזהו ההיגיון הפשוט שחסר לנו בזמן שאנו מתקדמים אל תוך העידן הטכנולוגי הזה. זוהי עבודה בפני עצמה, לברור ולטפל בידע הזה כשהוא נקלט ועובר דרך מרכז הרגשות שלנו.

לי אין הרבה "הפצצות" חיצוניות שמבלבלות אותי. אני לא צופה בטלוויזיה. אני לא ממש מקשיבה לרדיו. אני רואה בערך סרט אחד בשנה, כך שאני די חופשייה מהמֵדיה. אולי משום כך יכולתי לפַתח את היכולת הזו להבין דברים בצורה רב-ממדית. אני מבלה זמן ניכר בטבע. אני גרה באזור כפרי ובחצר האחורית של ביתי יש לי נוף של 180 מעלות, שכולו עצים ואגם קטן. אני עורכת את כל הספרים שלי בחוץ. ציפורים וסנאים, צרעות ולטאות ופרפרים ודבורים נמצאים סביבי כל הזמן והם מכניסים מקודדים אותי ברוח ובשמש במקום קודים של מֵדיה. אני באמת מייחסת את זה לעזרה של האלמנטים הטבעיים – את העובדה שהצלחתי להתחבר ולגעת בממדים הלא נודעים הללו ועם זאת, עדיין להישאר מספיק מקורקעת כדי להיות אחראית ורגילה.

שאלה: יש לך חיבור לאינטרנט, או ששמרת גם את זה מחוץ לחייך?

ברברה: המחשב שלי נמצא למעלה, הוא לא מחובר ויש עליו מפית לקישוט, כך שלא, אני לא משתמשת באינטרנט. אנשים מכניסים אותי לאינטרנט כך שאני יודעת שאני נמצאת בכל מקום, אבל זה לא מטריד אותי. כאשר אני זקוקה לעבודת מחשב, אני פשוט משלמת לאנשים כדי שיעשו אותה עבורי.

שאלה: ישנם אנשים רבים שחושבים על השינויים בכדור הארץ ומכריזים כמעט בשמחה שהאנושות חוזרת לעידן האבן.

ברברה: זהו מַפְתֵח חשוב נוסף שעל אנשים להבין. הכל חוזר אל הכוח של המחשבות. אחד המַפְתֵחות בספרי החדש הוא כלים. הכלים שאנו זקוקים להם כדי לחיות ואולי אלו כלים להישרדות. אנחנו חייבים להבין שאנחנו חלק מתכנית גדולה יותר. הפליאדים מדברים על אלוהים ועל אלים ואלות. הם לא מגדירים בבירור שום דבר, אבל הם גם מדברים על בורא. הם אומרים שאחד הכלים המופלאים ביותר שהבורא משתמש בהם הוא חמלה. כשאתה חושב על כל דבר שהוא והופך אותו לצורה, או חושב על משהו שאתה רוצה או משהו שעומד להתרחש למישהו אחר, תמיד חכם להשתמש בחמלה, מפני שאתה יכול למצוא את עצמך בַּתסריט שעליו אתה חושב. אתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה לחשוב. זה כלל לא משנה אם זה משמח, מצחיק, או מלא פחד – הדבר שמעורר את מתח האנרגיה הגבוה ביותר סביב המחשבות שלנו הוא זה שיתממש – נראה שזה המַפְתֵח.

שאלה: זה נראה לי חשוב מאוד, למעשה זוהי הכותרת של הטור שלי החודש – "לחלום חלום טוב". עומדת להיות עקירה מהשורשים, אך רמת העקירה הזו תיקבע על ידי האיכות של החלום שאותו אנחנו חולמים באופן קולקטיבי.

ברברה: בדיוק היום העירה לי בחורה צעירה הערה מאוד מעניינת לגבי אבא שלה. הוא לא מסוגל לעשות שינוי מחשבתי. אני רואה הרבה כאלה. מה שקורה, באופן בלתי נמנע הוא, שאנשים שונים נעים בשיעורי תזוזה שונים בתחום רמת הפתיחה התפישתית שלהם. לעתים קרובות בזוגיות, אחד נע מהר יותר מהשני. אדם אחד רואה את כל הרמות השונות הללו של המציאות שקורות כפוטנציאלים ואפשרויות רב-ממדיות, והאדם השני נעשה מפוחד. הם ננעלים והם לא רוצים ללמוד יותר. זה קורה בעיקר תחום של הצורך ללמוד על שליטה מוחית – ברמת המניפולציה הגבוהה והמורכבות שבה המוח האנושי מצוי היום. זה דבר שמעלה פחד רב כל כך עד שהוא נועלים את התודעה של האדם ונדמה שהם הופכים לקטטוניים. כפי שהבחורה היום העירה, היא הבחינה לגבי אבא שלה, "אבא לא יכול לחלום". אני חושבת שזה נפלא לחלום חלום טוב. יש אנשים שפשוטו כמשמעו אוחזים בחלום שלהם נעול והם אינם יודעים מה הוא. הם אפילו לא מעזים להיות מסוגלים לחלום או שפשוט אינם יכולים לחלום את החלום.

שאלה: אני רוצה לגעת בדבר נוסף וקשור. אני אכן מגיב באופן שלילי לנביאי האבדון והקדרות שרוצים לראות אותנו מפסידים את הטכנולוגיה שלנו. נדמה שהם רוצים לחזור לחברה של הציידים-מלקטים (hunter-gatherer society).

ברברה: עד כמה שאני לא משתמשת בטכנולוגיה כי אני רואה את הנזק סביבה, אני כן משתמשת במכשיר הפקסימיליה שלי. אני מדברת איתך בטלפון. ואתה מקליט את השיחה בטייפ. לא היינו יכולים לעשות את זה אם לא היו לנו כל האמצעים האלו. ואני מעריכה אותם.

שאלה: הספרים שלך לא היו יכולים להגיע אל ההמונים.

ברברה: בדיוק. הספרים שלי לא היו יוצאים אל האור. אולם, אני מאמינה – כאילו היה זה כפתור הקפאה קטן ושפוי בתודעה האנושית – שאולי רצוי לנו ליצור תקופת-דחייה במרוץ הטכנולוגי לזמן מה, רק כדי שנוכל להרגיש איך זה כשאנחנו לא מוטבעים בתוכה. אני חסידה של שניהם. אני אהיה עצובה לחזור לחיות בעולם פרימיטיבי לגמרי. אבל אתה יודע מה? זה נמצא בגֶנים שלי, ואני גדלתי בדרך הזו, כך שאם הייתי חייבת, הייתי יכולה. אבל אני מבינה מתוך מה שהפליאדים לימדו אותי, ומתוך התזוזה התפישתית שלי בהתפתחות הרוחנית במהלך השנים, שיש לי ברירה. זה כלל לא משנה מה כל האחרים חושבים… מה שמשנה הוא מה אני חושבת ומה אני מאמינה שתהיה צורתו של העולם שאחיה בו.

שאלה: מה את מתכננת לעתיד הקרוב וכיצד את עושה זאת?

ברברה: כן. כשאני רוצה שדבר מסוים יתגשם לידי צורה, אני קודם כל תמיד מתכווננת, בין אם אני רוצה לכתוב ספר, בין אם אני יוצאת מהחניה ובין אם אני עומדת לבשל משהו. אני תמיד מכוונת את האנרגיה של היום שלי באמרי, "אני מתכוונת להיות פרודוקטיבית, אני מתכוונת ליצור את זה". כך שהכוונה שלי היא להיות במקום הנכון, בסביבה שבה אני יכולה לתמוך ולשאת את עצמי, שאיננה מבודדת, אך שבה יכולים להיות לי המים שלי, מקורות האנרגיה שלי, המזון שלי והעבודה שלי, במצב דמוי קהילה. אני סבורה שזו יכולה להיות בחירה בריאה ביותר, מפני שזה הדבר ממנו התרחקנו.

הפליאדים אומרים שכשאתה רוצה לעשות טריק לתרבות חדשה, אתה נותן להם את כל הטכנולוגיה הזאת ואתה "מסדר" אותם בכך שהדבר נהיה מיושן והם בתוך כף היד שלך. לפליאדים יש נקודת מבט יוצאת דופן על העולם בכך שהם רואים אותנו ככלי במשחק שמנוהל על-ידי ישויות אחרות ואשר איננו מתעוררים אליו. ואיננו מתעוררים אליו כיוון שאיננו מוכנים לעשות תזוזה בתפישה שלנו. לפיכך, אנחנו משלמים לאנשים להיות האפיפיורים והנשיאים שלנו, כך שהם יוכלו לחשוב בשבילנו ולתווך בינינו לבין הישויות הללו בלי ידיעתנו. זוהי אחת מנקודות המבט שלהם.

ואני אומַר לך, שמתוך למידה של תורות סתר וה"אילומינטי", ניהול העולם וסדר העולם החדש, כל זה נראה מאוד אמיתי בעיניי. רבים מהדברים שהם נהגו לומר לי נראו לי מרחיקי לכת מדי, אבל בדקתי את זה מפני שאני תלמידה. הרבה מזה מסתכם בכך שהפלנטה שלנו נתונה תחת השפעה שהייתה כאן מאז ומעולם, ואנחנו לא מודעים אליה. וכך נעשינו מבודדים. הטכנולוגיה בודדה אותנו אפילו יותר.

ההתפתחות הרוחית הזאת שאנחנו נמצאים ממש בתוכה היא התזוזה התפישתית הזאת, ואם זה לא היה באמת חשוב, למה הממשלות עושות את כל הניסויים האלה ביכולות על טבעיות ומשקרות ומחתימות אנשים על חוקי סודיות לאומית שישמרו שהחומר הזה לא יצא לידיעת הציבור? אני למדתי בקולג' היסטוריה, אבל את הדברים האלה לא למדתי בבית הספר. זה הכל מתוך המסעות שלי, הקריאה האלטרנטיבית שלי, הרחרוח וההבנה הפרטיים שלי.  למדתי שכל ההיררכיות, כל קבוצות המלוכה, כל מי שאוחז בידו כוח, כולם תמיד ניהלו דברים בעזרת היועצים חוזים שלהם, האסטרולוגים שלהם, המתקשרים שלהם. לכולם היו עוזרים כאלה. תמיד היה להם מישהו שהיה מסוגל לקפוץ בזמן. תמיד. והאנשים הקטנים הרגילים, חסרי התועלת, ה"עמךָ", הם רק עובדים וחושבים שאין משמעות למחשבותיהם, בעוד שבפועל כופים על המחשבות שלהם להתמקד בחוסר משמעות.

זוהי המהפכה שאנו נמצאים בעיצומה ואני מרגישה שחלק מהמאבק, ואין בכוונתי להעליב אותך או אף אחד אחר, אבל חלק מהמאבק לשחרור המוחות שלנו הוא באמצעות התנתקות מקיבעון היתר הזה בתרבות הטכנולוגיה שלנו. מפני שבכל פעם שאתה חושף את עצמך לסוג כלשהו של השפעה טכנולוגית, זוהי צורה של התניה ותכנות, וזה גוזל רגעים שיכולים היו להיות מוקדשים לדמיון שלך; רגעים בהם יכול היית ליצור משהו חדש.

שאלה: הצד שלי בעניין הזה היה להשתמש בטכנולוגיה בעצמי, ובעבור כולנו, לנסות לנוע לתוך עמדות שמהן ניתן לעשות בה שימוש יעיל, כדי להעביר את המסרים הנכונים.

ברברה: כך עשיתי גם אני, אבל אני שומרת את זה מאוזן. במילים אחרות, אפשר לומר שיש כמות מסוימת של אלקטרוניקה שאני משתתפת בה, ואז אני אומרת לעצמי "אוקיי, דיברתי בטלפון יותר מדי, עשיתי יותר מדי את זה או את ההוא" ואז אני מאזנת את זה עם הטבע. בשבילי, זהו מַפְתֵח חשוב ביותר. המַפְתֵח הוא שאם אתה רוצה להישאר שפוי ושמערכת העצבים שלך תשרוד את התקופה הזו, עלינו להיות מסוגלים למזג את האנרגיה הזאת. זכוֹר, אמרתי שאני מרגישה שזה מאוד חשוב שאנשים יבינו כי ברמה מסוימת או בכל הרמות, אנחנו מופצצים על-ידי אנרגיה. היא מגיעה מפנים כדור הארץ, מתוך הגֶנים שלנו, מתוך התלקחויות סולאריות, ממקורות במרכז הגלקטי, מי יודע? היא מגיעה מכל מקום. אחת מהדרכים לעשות אינטגרציה לאנרגיה הזו היא לא להגזים בשום דבר ולהישאר מאוזנים. ולפתח מערכת עצבים בריאה, מפני שדרכה מועברים לגוף דחפי האינטליגנציה, המסרים.

זה מה שהיוגה והנשימה העמוקה לימדו אותי, וכמובן, אני משתמשת בשמש, בטבע ובצמחים כדי להגביר את זה; על-ידי גידול צמחים, הכנת ושתיית תה צמחים, אכילת צמחים מהגינה שלי בכל יום, דברים כגון אלו. וגם עבודה עם הגוף שלי, עם עמוד השדרה שלי – מתיחה וחיזוק שלו, ועבודת נשימה. לא בקיצוניות, אבל מעט בכל יום.

שאלה: אני ראיתי את אמצעי התקשורת כאבן דרך לכך שאנחנו נעשים על-חושיים ואינטואיטיביים.

ברברה: גם אני רואה אותם כאבן דרך, כל זמן שהם באיזון, מפני שמה שקורה הוא שהקרוסלה ממשיכה לצבור תאוצה. אם לא נרד ממנה /מדי פעם/לעתים, לעולם לא נהיה מסוגלים לרדת ממנה. שכן, מבחינה אלקטרונית, כל רטטי החשמל הללו משפיעים עלינו בדרך מסוימת ולכן צריך לטעון מחדש את שדה האנרגיה ופשוט לסור הצידה מהמניפולציות האלקטרוניות על-ידי הקשבה לברווזים מגעגעים.

שאלה: אני מאמין בלהתנתק מדי פעם. אבל אני גם מאמין שיש לנו אחריות להתחבר יותר, כך שנוכל להביע את המסר שלנו…

איך את רואה את מה שקורה עכשיו בעולם ואת מה שיתרחש הלאה?

ברברה: אני רואה את כל מה שקורה כבריא מאוד. בספר שלי, הפליאדים מדברים על חודשים קוסמיים. אתה יכול לקרוא לזה עידן הדלי, עידן הדגים, עידן הסרטן או עידן הגדי, אבל יש לוח שנה שאבותינו הקדמונים בנו וידעו והבינו, והוא היה מבוסס על התקדמות נקודות השוויום [שוויון היום והלילה], שהוא למעשה היכן שהשמש זורחת במשך שוויון היום והלילה האביבי (vernal equinox). בכל היבשות זה מסומן בדרך זו או אחרת, אז ברור שזה דבר בעל חשיבות. הדבר שהפליאדים אומרים הוא, שכאשר עידן או חודש קוסמי אחד מסתיים ואחר מתחיל, יש מבחן.

המבחן כולל שני דברים. ראשית, וכל הדברים הללו מופיעים בספר שלי, "משפחת האור", המבחן כולל את התפישה שאתה חייב לקבל ולהבין את העושר של אותו עידן: במה עסק העידן הקודם? בסופו, האנרגיה והלקחים של כל 2000 או 2200 השנים הקודמות יורדים ושוטפים דרך הגֶנים. וזהו אחד הדברים שאנחנו עוברים בשנים אלה.

הם [הפליאדים] אומרים, שהעושר של כל עידן הוא להקפיץ את התפישה שלנו כך שתהיה רחבה יותר, ואז מגיע המבחן: אם אנו אכן עושים את תזוזת התפישה, יש לנו בחירה האם להכניס תדרים חדשים אל תוך שדות ההילה שלנו, ולחיות עם אותו תדר ולבנות אותו אל תוך העידן הבא שלנו. זוהי הבחירה בין אהבה לפחד וזה מה שאנחנו ממש עוברים עכשיו. האם נבחר בפחד או האם נכניס את האהבה בשדות ההילה שלנו?

זה מה שאני רואה. אנשים בעלי פחדים הישרדותיים בעולם של שלושה ממדים לא עשו את שיעורי הבית שלהם. אני מאמצת את הרעיון לפיו אני בוראת את המציאות שלי, ואני מעבירה את זה בנועם החוצה אל העולם, בין אם הוא חושב שזה נעים או לא…

אני רואה שכל אדם הגיע לכאן כדי לשלוט ברגע שלו וכדי לשלוט בסביבה שלו או במצב החיים שלו. אחד הדברים שעל כולנו ללמוד לשלוט בהם הוא האחריות ההישרדותית הבסיסית שכוללת להאכיל את עצמנו, להעניק לעצמנו מקלט, ולהיות מאסטרים של מערכת תחלופת האנרגיה הידועה בשם כסף. אנשים שלא השיגו את הבסיס הזה – מה שנקרא הצ'קרה הראשונה או הבנת לב האחריות של הנושאים ההישרדותיים – הם האנשים שייפגעו בצורה הכי קשה. האנשים שעבדו על הנושא הזה ועשו זאת בדרך כנה, התמודדו עם זה. אנשים שעבדו על הנושא ההישרדותי וכעת יש להם ערמות על ערמות של חפצים עשויים לאבד אותם מפני שהם מקובעים מדי על החפצים שלהם.

אם הייתי אומרת משהו למישהו, זה להבין שאנחנו באמת חיים בזמן של שינוי, ושהדרך הקלה ביותר להתקדם מתוך תכלית וחן וחמלה וקלוּת היא להשתנות. הרשה לאנשים סביבך להשתנות. שנה את עצמך, היה פתוח לשינוי שמגיע, ואל תפחד ממנו. בדרך זו, זה נעשה הרבה יותר קל.

אין דבר שבאמת נשאר אותו הדבר לתמיד. אני חושבת שזה אחד מהנושאים המובילים של הזמן הזה. הדבר השני הוא לשמור על חוש הומור בריא. אם אינך יכול לצחוק ואינך יכול לשנות את החשיבה שלך, זה עלול להיות מסע קשה ביותר.

שאלה: האם לפליאדים יש משהו שהם רוצים לומר?

ברברה: הו, אני לא נכנסת לטראנס בטלפון. הם בטח היו אומרים שזהו זמן השינוי וזה המסר שלהם. זה הכל. זה השינוי. לכו עליו. ויש הזדמנויות נפלאות בצד השני שלו… משהו מדהים וגדול מחכה לנו. מה שהם אומרים הוא שאם אנחנו לא יכולים לדמיין את זה, זה אומר שאנחנו לא רוצים ללכת לשם. ולפעמים דברים צריכים להילקח מאיתנו כדי להביא אותנו לשם. אבל ברגע שנגיע לשם, אנחנו נגיד "הו, אנחנו כל כך שמחים שאנחנו כאן!" וזה חוש ההומור שלהם. "אל תדאגו. רק התמסרו והירגעו". זה מה שהם היו אומרים.

שאלה: החזיקו מעמד, זה עומד להיות מסע נפלא.

ברברה: כן, אכן כן. הם דבקים בטענה שאנחנו נמצאים עכשיו בשיאה של היצירתיות האנושית, שיא הגאוניות, שיא הכיף וזה בדיוק הזמן להאמין ופשוט להיות מודעים ומוכנים להשתנות.

© כל הזכויות שמורות לברברה מרסיניאק ולכתב-העת- The Monthly Aspectarian

http://www.spiritweb.org