ברברה אן ברנן בשיחה עם רוג'ר וינדזור, עורכו של כתב-העת Spectrum – ראיון – מרקם הוצאה לאור

ברברה אן ברנן בשיחה עם רוג'ר וינדזור, עורכו של כתב-העת Spectrum – ראיון

ריפוי באמצעות שדה האנרגיה האנושי

יצירת הרמוניה בין הגוף, הנפש והרוח

ראיון עם ברברה אן-ברנן


כאשר החלה ברברה אן ברנן להתייחס ברצינות לשדות האנרגיה שראתה מסביב לגוף האנושי, היא היתה מועסקת כאסטרו-פיסיקאית בנאס"א. מאז שעזבה מקצוע זה כדי לממש את חזונה, ברנן הביאה את הריפוי האנרגטי לאישורו המחמיר של המדע, ועשתה זאת כמעט בכוחות עצמה. העניין שלה בשני תחומים אלה מחזק את הדעה הרווחת בימינו שמדע ורוח אינם יכולים להיות נפרדים עוד.

הראיון המובא כאן נערך על ידי רוג'ר וינדזור, עורכו של כתב-העת Spectrum ופורסם גם בירחון האלקטרוני Spirit of Ma'at.

שאלה: איך הפכת ממדענית מחקר ואסטרו-פיסיקאית העובדת בשביל נאס"א, למרפאה באנרגיה? נדמה כי אלו שני מקצועות מאוד שונים.

ברברה: חייתי בוושינגטון די.סי., ובמהלך אחת המהומות על רקע גזעי בתחילת שנות ה-70, עמדתי על גג בניין והסתכלתי למטה על האנשים פורצים לתוך חנויות, שורפים את העיר. נדמה לי שזו היתה נקודת שינוי משמעותית בשבילי. התעורר אצלי עניין רב בנוגע לזכויות ובעיות האדם. עד אז התעניינתי בעיקר במדע.

באותם הימים, קבוצות דינמיות (encounter groups) היו דבר שרק התחיל להתפתח. התחלתי להשתתף בקבוצות שונות של תראפיה הומאנית, כמו "הצעקה הראשונית" ותראפיית הגשטאלט, בזמן שעדיין עבדתי בנאס"א. תחומי העניין שלי השתנו מהחלל החיצון לחלל הפנימי. התחלתי ליישם את הדברים שידעתי על העולם מנקודת המבט של מדענית ופיסיקאית, על העולם הפנימי, וניסיתי להבין דברים בדרך זו. כך התחולל אצלי המפנה.

הרגשתי שאני צריכה לפתח את הצד האחר שלי. בעבר, עבדתי מאוד קשה כדי ללמוד הרבה. למדתי מדע ופילוסופיה בקולג', מתוך ניסיון להבין כיצד פועל העולם, אבל אז הבנתי שאף אחד מהם אינו רחב ומקיף מספיק.

במקרה, מעניין שזה היה בדיוק באותו הזמן שבו נזכרתי בהתנסויות של ראיית אנרגיה שהיו לי כשהייתי ילדה. ביליתי זמן רב לבד כילדה, ונהגתי ללכת אל תוך היער ולהתבונן באנרגיה סביב העצים. מעולם לא דיברתי על זה כי לא חשבתי שאני חווה משהו יוצא דופן, ששונה מחוויותיהם של אחרים.

דבר נוסף שהניע אותי בכיוון הריפוי האנרגטי היה תאונת דרכים שעברתי. חבר המליץ לי על טיפול בדיקור סיני, וזה העלה אותי על המסלול של הרפואה המשלימה. באותו הזמן למדתי ביואנרגיה, שיטה של פסיכותראפיה דרך הגוף, אבל נראה היה כאילו איש אינו משתמש בה לנושא של בריאות וריפוי האדם השלם.

שאלה: האם לדעתך אותם פסיכולוגים החמיצו משהו? השאירו משהו מחוץ לתמונה?

ברברה: הם הבינו שהגוף הפיסי הוא ביטוי של בריאות פסיכולוגית ושל היסטוריה פסיכולוגית. רוב האנשים מבינים שגופנו הוא הגשמה של הגנים שלנו, של התורשה הפיסית שלנו, אך הוא גם קשור באופן ישיר לפסיכולוגיה שלנו: הנושאים הרגשיים, החברתיים והסביבתיים שלנו בזמן שגדלנו בתוך המערכת המשפחתית, והדרך בה התמודדנו איתם, מתבטאים בגוף הפיסי.

למרות שהמטפלים באותן דרכי טיפול הבינו את הרכיב הפסיכולוגי, הם לא התמודדו ישירות עם המחלה הפיסית. הם ניגשו לריפוי רק מנקודת המבט הפסיכולוגית; הם לימדו את הקשר גוף-נפש, אך לא הסתכלו עליו במונחים של ריפוי.

השתתפתי בתכנית אימון בת שנתיים בוושינגטון די.סי., בקהילת "האדם השלם" (The Community of the Whole Person) שכולה עסקה בפסיכולוגיה של הגוף ולא בעניינים פיסיים, מלבד שימוש בהיפנוזה או בביטול התניות (Deconditioning) כדי להתמודד עם בעיות פיסיות מסוימות. אולם, בתחילת דרכי כמטפלת, התחלתי לראות את השדות האנרגטיים של המטופלים שלי. ע"י התבוננות במבנה ובארגון של שדות ההילה שלהם התחלתי להבחין כיצד הבעיות בגופים הפיסיים שלהם היו קשורות ישירות לפסיכולוגיה שלהם. הנושאים הפסיכולוגיים הבעייתיים שלהם, או מוטב לומר, ההגנות הפסיכולוגיות שלהם, עוותו את שדות ההילה שלהם. במטרה לא לחוות ולא להרגיש דבר מסוים בעבר אשר מאוד מכאיב לנו, אנחנו משנים או חוסמים את הזרימה בשדה ההילה. בסופו של דבר, זה משפיע על הגוף הפיסי ויוצר מחלה.

בהתחלה, אנשים באו בשל סיבות פסיכולוגיות ואני המשכתי להתבונן בתופעה הזו של עיוות ההילה. לבסוף, הפניתי את כל המטופלים הפסיכולוגיים שלי למטפלים אחרים, מפני שיותר ויותר אנשים באו בשביל הריפוי האנרגטי שלי. היתה לי היכולת לצפות ולתפוש בדיוק מה לא בסדר בשדה ההילה, ולרפא את זה – לשנות את המבנה, לטעון מחדש, לאזן – והם היו נרפאים.

שאלה: האם את יכולה לתת דוגמה לטראומה נפוצה שאדם עלול לחוות כילד, ועכשיו אפשר לרפא אותה?

ברברה: במונחים של ניתוח אופי, ישנם חמישה מבני אופי עיקריים הנובעים מטראומת ילדות, אשר מוזכרים בספרי ["יד אור"], ואלו נובעים ישירות מהסתכלות ביואנרגטית. לכל אחד מהם יש סיבה משלו.

לדוגמה, כאשר ילד בגיל צעיר מאוד, אפילו ברחם או זמן קצר לאחר הלידה, חווה סוג כלשהו של אגרסיה שלילית ישירה מדמות סמכותית, הורה או כל אחד אחר, המודעות של אותו ילד תגיב בתסמונת ה"בריחה". זו יכולה להיות התעללות פיסית, התעללות פסיכולוגית חוזרת ונשנית כגון צעקות, או אפילו מבטים תוקפניים. כשאתה ילד קטן, ומבוגר פוגע בך, היכן שלא תהיה אותה הפגיעה, אתה מגן על עצמך כנגד זה. זוהי חוויה מאוד מפחידה – הם גדולים ממך פי חמישה. נוצרת תגובה מיידית.

מבחינה פיסית, התוצאה היא שחרור אדרנלין, פעימות לב מואצות וכו'. מבחינה אנרגטית, משמעות הדבר היא ששדות ההילה וחלק מהמודעות פשוט יצאו אל מחוץ לגוף. האדם אינו נוכח במלוא מודעותו. הוא מנסה להגן על עצמו מהתנסות מסוכנת.

בדרך כלל, הילד ימשוך את האנרגיה החוצה מתוך האזור שעבר טראומה, אך ישנן תגובות שונות לטראומה. סוג אחד של אנשים ימשוך את האנרגיה מתוך האזור. לעומתו, סוג אחר עשוי להגדיל את האזור ולעשותו מאוד כבד. אדם עלול להשמין באותו אזור וזה ימשיך כדפוס במהלך החיים. תהיה התגובה אשר תהיה, אתה תמצא את עצמך בסופו של דבר עם בעיה פיסית כלשהי.

כשאדם מפחד עד כדי כך שהוא עוזב את הגוף, הוא למעשה מעוות את שדה ההילה. הוא לא מודע לכך שהוא עושה זאת. בשביל להשפיע על ניתוק התודעה אל מחוץ לסיטואציה מפחידה, אתה מעוות את שדה ההילה כדי לצאת החוצה, ואולי אפילו שובר את שדה האנרגיה האנושי במפרקים. פעמים רבות שדה ההילה יראה אנרגיה מותזת או "זולגת" דרך כמה מהמפרקים, ולאו דווקא היכן שהאדם נפגע.

דוגמה נוספת לטראומת ילדות היא, כשההורים יותר מדי שמים לב אל הילד, מטפלים בו יותר מדי. בעולם הפסיכולוגיה זה נקרא "פלישה, השגת גבול" – פלישה בלתי פוסקת אל המרחב הפסיכולוגי של האדם ואי-נתינת מרחב עצמאי. מה שקורה לאותם אנשים הוא שהצ'קרה השלישית נכבית לגמרי, והם יהיו מאוד פגיעים באותו האזור וירגישו מאוד מרוקנים, כיוון שהצ'קרה הזאת עשויה לפלוט ולשפוך אנרגיה באופן קבוע. אנשים כאלה נוטים לאכול יתר על המידה. במקרה כזה, במקום לצאת אל מחוץ לגוף לצורכי בטיחות, מה שהם עושים הוא לדחוס את עצמם פנימה אל תוך הגוף ולהעלות הרבה במשקל, בניסיון ליצור מחסום שלא יאפשר פלישה אליהם.

התוצאה היא עלייה במשקל, עם כל הבעיות הפיסיות והפסיכולוגיות הקשורות אליה. יהיו בעיות באברי מערכת העיכול, אולי בכבד או בלבלב, וסביר ביותר שבקיבה.

רק על ידי התבוננות בשדה ההילה של האדם אפשר לראות אלו צ'קרות נתונות בטראומה. אני רואה צ'קרה בצורת משפך או מערבולת. במסורת המזרחית הן מתוארות כעלי כותרת או גלגלי אור, אך במינוחים מערביים, זוהי מערבולת בקוטר 15 עד 20 ס"מ, המכילה מערבולות קטנות יותר. כל המערבולות הללו מסתובבות, ומושכות פנימה אנרגיית חיים מתוך האנרגיה הסובבת אותנו. כל מערבולת מקושרת לאיבר מסוים. מצב של טראומה קורע לרווחה את הצ'קרה, וגורם לכמה מהמערבולות הללו להיכשל במשיכת אנרגיה מספקת אל תוך אותו איבר. איברים מהם נמנעת קבלת אנרגיה לא יתפקדו כראוי.

כאשר אני מסתכלת על צ'קרה, אני בודקת את המערבולת, עוקבת אחריה למטה, מסתכלת על האיבר הקשור בה ובודקת אותו כדי לראות האם הדופק שלו נכון. אם הצ'קרה קרועה לרווחה, הדופק של האיבר יהיה איטי מדי וחלש ביותר. הצבעים יהיו דהויים. אם הצ'קרה המובילה לאותו איבר סתומה לחלוטין, קרוב לוודאי שגם האיבר יהיה סתום וכהה, ויזדקק לניקוי יסודי . הוא לא יתפקד כראוי בשל הדחיסות האנרגטית.

שאלה: אם כך, לאנשים יש את תבניות האנרגיה האלה שמתפקדות בצורה לקויה, עמן הם חיים מדי יום ביומו. ברוב המקרים, הם לחלוטין אינם מודעים לגורם עצמו, ורק יודעים מהם הביטויים החיצוניים שלו, כגון פחדים ומחלות פיסיות. לדוגמה, אדם הסובל מעודף משקל ינסה דברים רבים, כמו דיאטות או תכשירי צמחים שונים, אך הוא לא יגיע בעזרתם אל הגורם האמיתי לבעיה. הגורם הוא דפוס של תפקוד שצריך להשתנות ברמה אחרת.

ברברה: למעשה, זה עובד בשתי הרמות. אם אדם מתחיל להשתמש בכוח הרצון שלו כדי להפסיק לאכול יותר מדי, זה יעלה אל פני השטח את הכאב מהילדות, מפני שזו היא ההגנה. כשהמשקל מתחיל לרדת, אותו אדם ירגיש הרבה יותר פגיע, וזה יאפשר את ההבאה אל המודעות של מה שהתרחש והסיבה לאותו כאב מלכתחילה, שהיא הדבר שצריך ריפוי. באותה נקודה, הוא עשוי לגשת לקבל עזרה. אם הוא הולך למרפא אנרגטי שיודע איך לעבוד עם צ'קרות, הוא יהיה מסוגל להשיב את הצ'קרות לתפקוד נכון.

כמובן שאותו אדם יכול לעשות את זה בעצמו, אבל אם הוא הולך למטפל, המטפל יכול לעבוד ישירות על הצ'קרות כמו גם להתמודד עם הנושאים הפסיכולוגיים, ואז דברים יכולים לבוא לידי ריפוי די מהר.

שאלה: אותן טכניקות של גשטאלט ופסיכותראפיה גופנית מתייחסות אל הביטויים הגופניים של הטראומה במונחים של שרירים ומתח שרירי ולא במונחים של הילות ואנרגיות עדינות. האם אדם ישיג את אותה התוצאה בשימוש בטכניקות הנ"ל? האם אותם מטפלים יוכלו, למשל, לעזור לאדם שסובל ממשקל יתר ונושא טראומה שגרמה לו לבנות הפרדה בינו ובין העולם באמצעות שומן הגוף שלו.

ברברה: הם בהחלט יכולים לעזור בכך. זה תלוי בעבודת הגוף. אני חושבת שכדי להוציא החוצה את טראומות הילדות, או טראומות מחיים קודמים, הדבר שחייבים להתמודד איתו בסופו של דבר הוא להבין כיצד אתה מחזיק במצב המעוּוַת, השלילי או ההגנתי, בשדה ההילה שלך בהווה. אתה חייב להבין את המקור מהילדות ולהתנסות בו, כדי להרגיש עד כמה זה עדיין עוצמתי בחייך. חשיבה על הדבר בלבד אינה מספיקה וזאת הסיבה שבגללה פסיכותראפיה גופנית היא כל כך חשובה. אמנם אתה צריך להבין את זה בשכל, להתנסות מתוך חוויה בכוח שיש לזה בחייך, ואז עליך לעבור אל השלב הבא, ולהבין שזו הגנה הֶרְגֵלִית, דפוס הֶרְגֵלִי של התנהגות, שאיננו רק פסיכולוגי אלא מוטבע בשדה ההילה ובגוף עצמו – משהו שאתה מחזיק במקומו כל הזמן.

בדרך כלל, החלקים הקשים ביותר בעבודה נובעים מתוך הכחשה. עליך להיכנס פנימה, להתמודד עם הכאב ולחוות אותו באופן ממשי, להבין אותו ואת מערכת האמונות שקיימת מתחתיו, ואז, מתוך כוונה, לכוון את עצמך לשנות אותן; ולעשות את הבחירה בכל יום. לפעמים זו היא העבודה הקשה – לשנות את ההרגל, ללמוד לתעל את שדה האנרגיה בדרך מאוזנת, להתחיל להבחין מהי ההרגשה להיות מאוזן וצלול.

שאלה: נניח שעברתי טראומה ויש לי עיוות בשדה האנרגיה האנושי שגורם לי לאכילת יתר. אני הולך למטפל ומבין שזהו דפוס שקיים אצלי. ואז מה קורה? איך מתקדם תהליך הריפוי האנרגטי מהנקודה הזו?

ברברה: המאבק הפנימי מתחיל – המאבק לבחירה בשינוי. פעמים רבות אכילת יתר מקושרת לתלותיות, כמו במקרה של אדם שדאגו לו יתר על המידה. מאחר שהנושא הוא תלותיות, יתרחש מאבק די ממושך לתביעת עצמאות, למידה כיצד לבחור את הבחירות שלך בחיים ולנהל את חייך, ללא סוג התלות שחווית עד כה.

הדפוס ההגנתי הוא לא להבין את העצמי הפנימי ולא לפעול מתוכו. העצמי הפנימי כל כך דחוס בפנים עד שהוא אינו נגיש. כשאני אומרת העצמי הפנימי, אני מתכוונת לעצמי שמלא ביצירתיות, אהבה, וחכמה אלוהית. לאנשים רבים זה דבר מאוד קשה להתחבר מחדש אל אותו עצמי, מפני שמעולם לא היה איש בחייהם אשר אישר להם אותו. לפיכך, ישנה תקופת למידה ארוכת טווח שכל אחד עובר דרכה.

דרך אגב, כל אחד מלא בטראומות כאלה. אם אתה מתגלגל מחדש בגוף, יש לך בעיות. זהו חלק מהלימוד. הייחודיות של העבודה שאנו עושים, שאני חידשתי, היא שההקשרים בין השכל, הנפש, הגוף, הרוח, הרגשות וכו', יכולים כולם להיראות בשדה ההילה, וכך אפשר לעבוד עליהם בצורה ישירה. משמעות הדבר היא שאנחנו יכולים לעבוד ישירות על התודעה האנרגטית שגורמת לקושי. בשדה ההילה, אנרגיה ותודעה אינן ניתנות להפרדה.

בדוגמה של התלותיות שדיברנו עליה, אם שדה האנרגיה קפוא ועומד במקום, המטפל יכול למשוך החוצה הרבה אנרגיה כהה ולסייע לאדם לחוות חוויה של אי-תלות או עצמאות. במקרה של אדם מלא פחדים שעוזב את הגוף שלו, אפשר לעבוד ישירות עם שדה האנרגיה כדי לעזור לו להישאר נוכח כשהוא בא במגע ישיר עם אדם אחר ועדיין להרגיש בטוח בסיטואציה כזו. בדרך זו, האדם מתנסה בחוויה ומקבל ניסיון – מרגיש את זה בשדה שלו עצמו – ולומד כיצד לווסת את המודעות האנרגטית שלו, שהיא שדה ההילה.

שאלה: בואי נראה אם אני מבין את מה שאת אומרת. אנשים נמנעים מסיטואציות בחייהם אשר מעוררות מחדש את טראומות הילדות שלהם וגורמות להם לחרדה. כדי להירפא הם צריכים לעבור דרך החרדה, ולהיות נוכחים עמה. כאשר זה נעשה באופן חוזר ונשנה ולא קורה להם שום דבר רע – כי הפחדים שלהם היו, אחרי הכל, אשלייתיים – החרדה שלהם נעלמת. הגוף לומד שאין שום צורך לברוח או להגן כנגד המצבים הללו.

ברברה: בהתחלה זה מה שקורה, אולם, לבסוף, הרעיון הוא שתשמור על המרכז שלך בתוך שדה מאוזן גם כאשר משהו "רע" קורה לך. ואז, עליך להבין כיצד הפעולות שלך עצמך יצרו סיטואציות מסוימות בחייך, וכיצד אתה גם יכול להתמודד עם דברים שנהגו להפחיד אותך.

כאשר אתה מוצא את המקור, לא בהכרח יוכלו להפחיד אותך עוד, מפני שכל החוויה היתה מבוססת על מודעות של ילד. אם הילד חווה טראומה, הוא או היא יישמו את הלקח הזה לחייהם בדרך כללית. באופן לא מודע, הם מסיקים מסקנה לגבי מה מסוכן בעולם ומה אינו מסוכן. זהו תהליך הלמידה. אם הילד צעיר, וגבר או אישה מתנהגים איתו באגרסיביות ישירה, הוא ייזהר מעתה והלאה מכל הגברים או הנשים. הוא עשוי שלא להיות מודע לכך שהוא עושה זאת.

העניין הזה מתבטא ישירות וניתן לצפייה בחייו של האדם. בכל מקום שבו קיימת בעיה של חוסר סיפוק והגשמה, כאוס, טראומה – יהיו אשר יהיו הנסיבות בחיים שאינן מספקות אותך – הסיבה לכך היא שאתה חוסם את היכולת שלך ליצור את אותו סוג של סיפוק או הגשמה. אתה משמר חסימה בשדה ההילה שלך בשל דפוסי ההגנה שלך. יש התאמה ישירה בין הדברים המתרחשים בחייך ברגע זה לבין מה שלא היית עדיין מסוגל להביא אל המודעות המלאה שלך.

כאשר אנחנו מדברים על העלאת דברים למודעות ועל הבעת כאבי ילדות – התמונה השלמה הגדולה יותר איננה רק להעלות אל המודעות נושאים בעייתיים מהילדות, אלא לפגוש במודע את כל החוויות הבלתי פתורות שהיו לך בכל חייך. כל זה גם מתקשר ישירות לכל חוסר שיש לך כרגע בחיים.

אנחנו יוצרים מתוך מרכז ההוויה שלנו. היצירה הזו נובעת ממעמקי לב המהות שלנו באמצעות ההתכוונות שלנו, באמצעות הרמות השונות של שדה ההילה שלנו, ומתבטאת בעולם הפיסי בכל צורה שהיא. אני מדברת על מערכות יחסים, עבודה, ילדים, הכנסה, אמנות, כל דבר שהוא. בני אדם יוצרים כל הזמן. הקושי הוא, שבעוד האנרגיה היצירתית הזו עולה ונובעת מתוך מרכז הווייתנו ושוקעת ומתעבה בהתאם להתכוונות בשדות שלנו, היא נתקלת בכל אותן חסימות אשר הוחזקו בשדות האנרגטיים שלנו במשך מאות בשנים, במשך כל הגלגולים שלנו. היא נתקלת בכל החסימות והופכת למעוּוֵתת.

כל זרם חסום של תודעה אנרגטית – חוסם את הכל. לא רק את הרגשות השליליים אלא גם את הרגשות החיוביים, וגם את כל הכוחות היצירתיים. לפיכך, המפתח כאן הוא לפתוח את חייך לרווחה. ברמה הפיסית, מדובר על לפתוח את חייך ולהסכים לפגוש צרכים אנושיים. מנקודת המבט הרוחנית, מדובר על התעוררות. כדי לנקות את אותם דפוסים בלתי פתורים, יש להביא אותם אל ההכרה המודעת. זהו למעשה אותו תהליך של הארה שכולם מדברים עליו.

אם חושבים על זה במונחים של שדה ההילה, כל החסימות בשדה הן למעשה יצירות בלתי פתורות. אם מתייחסים לבני אדם כאל מחוללי יצירה – אשר נובעת מעומק מרכז ההוויה האלוהי שבנו – כדי שנוכל ליצור במימד הפיסי, על האנרגיה להתעבות ולהשתלשל מהרטטים הגבוהים יותר אל העולם הפיסי, עד להתגשמות ממשית. כך, כל דבר החסום בשדה הוא, למעשה, האנרגיה היוצרת. החסימה היא בעצם הניתוק והפיצול של האנרגיה מן התודעה. בסופו של דבר, זה גורם לכל שאר הבעיות; הפיסיות, הרגשיות, או דברים שלא עובדים בחיינו. כאשר דבר מסוים חסום, הוא נעשה לא-מודע וכך, התהליך הרוחני של התעוררות, שהבודהיסטים, ההינדים וכל השאר מדברים עליו וגם אנחנו מדברים עליו, הוא בעצם אותו תהליך של העלאת הדברים אל ההכרה המודעת, ושל תנועה אל עבר היותנו ערים ומודעים. זהו התהליך הרוחני של הארה.

שאלה: תורות רוחניות רבות טוענות כי המטרה היא הכרה בכך שהאגו האינדיבידואלי הוא אשליה – שהכל אחד. מצד שני, פסיכולוגים מתמקדים בבעיות הרבות המטרידות את היחיד (האינדיבידואל) ובמציאת פתרונותיהם. שתי אלו נראות כגישות מאוד שונות.

ברברה: אלו שתי גישות שונות אשר אני סבורה כי עכשיו הן חוברות יחדיו. סביר להניח שיש לנו כאן מחסום שׁפָה. אני מסכימה עם שתי הגישות, מלבד העובדה שלא האגו הוא זה שאנחנו מנסים להיפטר ממנו. דתות רבות מדברות על ויתור על היצמדות (attachment). מניסיוני, ההיצמדות היא למעשה ההיצמדות לכל אותן חסימות ולכל אותן מערכות אמונה שליליות באשר למציאות, כמו גם לעובדה שאנחנו מאשימים כל אחד חוץ מלבדנו בבעיות שלנו עצמנו, במקום להסתכל פנימה ולראות כיצד אנחנו יוצרים אותן.

השפה הפסיכולוגית מבוססת על שימור העצמי והיא משתמשת במילים כמו אגו כדי להתייחס לעצמי. הבודהיסטים ושאר המסורות הדתיות מדברים על התאחדות עם האלוהי, התאחדות הכוללת מודעות לאותה אחדות. האגו החיובי, מנקודת המבט שלי, הוא דבר טוב, מפני שהוא ההכרה המודעת שלנו שעושה בחירות על סמך כל הניסיונות שעברנו בחיים שאותם אנחנו מכנים ה"אמת" שלנו – ההכרה המודעת שלנו המשתמשת באמת שלנו כדי לבחור בשבילנו ובשביל החיים שלנו. בדרך כלל הבחירות הללו נוגעות לצמיחה שלנו, וזה המקום בו אני מאמינה שהן אמורות להיות מרוכזות. זה דבר חיובי.

תהליך הצמיחה הוא להיעשות ער ומודע באופן מכוון לאחדות שכבר קיימת באלוהי. החלק בנו אשר בדרך כלל נמסר לתודעה האנושית עדיין לא מכיר את אותה החוויה של אחדות, אך יש חלק עמוק יותר בתוכנו שמכיר והכיר אותה מאז ומעולם. מה שאנחנו עושים עכשיו הוא להביא את החלק בנו שמודע לעצמי, אל תוך החוויה של האחדות. אין זו חוויה של ריק, זוהי חוויה של התרחבות, של עצמי אוניברסלי, אך זוהי עדיין חוויה של העצמי.

נקודת מבט רבות באשר לאחדות באו מתוך מסורות מזרחיות, בהן האגו והתודעה עצמה לא מובְנים בצורה כה יסודית כמו בחברה המערבית. אני חושבת שאנחנו מגיעים לאמת עמוקה יותר על ידי הנעה של שני הקצוות הללו אל תוך המרכז.

שאלה: יש המאמינים כי אדם מואר נמצא תמיד בסוג של סמאהדי דמוי טראנס, משוטט בעולמות אחרים, אולם אם אני מבין נכון את השקפתך, אותו אדם מואר יהיה לגמרי נוכח ויצירתי בעולם הזה.

ברברה: כן, הוא יהיה ללא ההפרדה בין רוחני, שכלי, רגשי ופיסי, ובין אלוהי ואנושי.

ישנה דרך נוספת להסתכל על זה. הרי לך תיאולוגיה: בראשית היה האלוהי הלא מבוטא. במצב זה לא היתה מודעות לכל הפרדה או אינדיבידואליות. השלב הבא הוא להיעשות מודעים ליחידניות (אינדיבידואציה), שהיא התהליך בו אנו מצויים עכשיו. אחת הדרכים ליחידניות, להפוך לאינדיבידואל, היא להתגלגל מחדש ולהיעשות בעל מודעות עצמית.

שאלה: הכוונה לעצמי הכולל שהזכרנו קודם?

ברברה: בהתחלה, זה נדמה כאילו מדובר בעצמי של האגו. אני לא פגשתי אדם שנמצא מעבר לעצמי הזה. כך שיש את העצמי, ויש את האלוהי, וחלק מאיתנו מסוגלים להרגיש את העצמי האלוהי. תהליך ההתעוררות הוא תהליך של היעשות ער בצורה מודעת לעצמי כנמצא באחדות עם האלוהי, אך זהו עדיין העצמי – האלוהי המחולק.

שאלה: האם תוכלי לדבר על טבע ההילה? מדוע מרבית האנשים אינם רואים אותה?

ברברה: רוב האנשים רואים הילות כילדים, אך דבר זה אינו מאומת ואינו מקבל אישור חיצוני. לכן הם מתעלמים מן התופעה. לדוגמה, ילד יכול להסתכל על דודה בסי ולהגיד "מה זה הכתום הזה מסביב לבטן של דודה בסי?" ואימא שלו תגיד, "היא בכלל לא לובשת שמלה כתומה, זאת שמלה צהובה". כתוצאה, הילד למד שהדבר עליו אימא מסתכלת הוא השמלה הצהובה, ושוכח משדה האנרגיה הכתום מסביב לבטן, שמצביע על דלקת הכבד שיש לדודה בסי.

שאלה: אם כך, שדה האנרגיה האנושי הוא תופעה חזותית, ולא תחושה או אינטואיציה?

ברברה: ניתן לתפוש הילות באמצעות כל חמשת החושים. כאשר מתחילים לתפוש הילות, מתחילה הבחנה בין חושים רבים יותר. שלוש הדרכים העיקריות הן ראייה, תחושה ושמיעה, והבחנה בין רגש ואהבה. ראייה יכולה להיות מאוד מדויקת, בעוד שאינטואיציה בדרך כלל יותר מעורפלת. אפשר לראות אל תוך הגוף, לראות את האיברים השונים ולראות את הרמות השונות של השדות.

שאלה: מה קורה במהלך טיפול בריפוי אנרגטי?

ברברה: אני כבר לא מטפלת יותר. אני מלמדת עכשיו, מנהלת את בית הספר שלנו וכותבת. אבל אני אתאר מה נהגתי לעשות כשטיפלתי.

ביקשתי מהאדם להיכנס ולהתיישב. לא נהגתי לומר להם שאני יכולה לראות הילות, כי לא רציתי שירגישו שלא בנוח (כמובן שאחרי שהספרים שלי יצאו, כולם רצו לדעת איך האנרגיה האנושית שלהם נראתה). אני ישבתי בכסא אחר, במרחק מספר צעדים, מחוץ לרמה השביעית של שדה ההילה של המטופל. בזמן שהוא היה מדבר, הייתי קוראת את השדות שלו. בזמן הדיבור, כשהוא סיפר לי על כל דבר שלא היה כשורה, אותו הדבר עליו דובר הודגש בשדה האנרגיה. בכל פעם שהאדם דואג מה לא בסדר איתו, הוא מגביר את הביטוי של הדבר המסוים בשדה האנרגיה. לאחר מכן הייתי מבקשת ממנו לשכב על השולחן והייתי מטפלת בו. בזמן שטיפלתי קיבלתי מידע נוסף.

בדרך כלל אמרתי למטופל מיד מה ראיתי, כמובן שזה תלוי בדבר שבו הבחנתי וגם זה רק עד מקום מסוים. די מהר לאחר שהתחלתי לטפל למדתי לא לספר לאנשים הכל, מפני שזה מפחיד אותם. כמו כן למדתי לבדוק את האבחנות שלי שלוש פעמים, בעזרת שלושה חושים שונים, לפני שנתתי מידע כלשהו. ואז, הייתי מבררת מה אותו מטופל מסוגל להוציא אל הפועל בחיים שלו לפני שהייתי מציעה את הצעותיי.

כל תיאור של הבעיה כולל את הנושאים הפסיכולוגיים – מי מבני המשפחה קשור לטראומה, מה היתה התקרית הספציפית שקרתה אשר התחילה את כל העניין, מה קרה אחרי כן. אפשר לקרוא את כל זה בשדות, בהקשר לכל חלק ספציפי בגוף. אפשר גם לראות את המצב של האיברים עכשיו, וכמה טיפולים יידרשו כדי לפתור את הדברים.

יש מחלות הדורשות יותר מעבודה אנרגטית עדינה. מחלות סופניות תמיד דורשות התערבות גדולה יותר מאשר ריפוי אנרגטי באמצעות הידיים בלבד. מעולם לא טיפלתי באדם עם מחלה סופנית אם הוא לא היה בטיפול רפואי נוסף. בכל בעיה רצינית, האדם צריך ללכת גם לרופא לפי בחירתו – קונבנציונאלי, נטורופת וכדומה.

שאלה: מהי בעצם הטכניקה של תיקון שדה האנרגיה האנושי?

ברברה: אני מבקשת מהאדם לשכב על מיטת הטיפולים ולחלוץ את נעליו ואז אני מתחילה להעביר ריפוי אנרגטי – בדרך כלל מכפות הרגליים ומתקדמת במעלה הגוף, מטעינה ומאזנת את השדה. ניגשת אל האזורים המסוימים בגוף שזקוקים לעבודה וניקוי, מאזנת אותם ומארגנת מחדש את השדה האנרגטי. ארגון מחדש דורש בנייה חדשה של הדפוסים הספציפיים של השדה באזור שעוּוַת.

אני עובדת בעיקר על שבע הרמות הראשונות של השדה, אבל יש רמות רבות נוספות. לשדה ההילה יש שני מרכיבים עיקריים. אחד מהם הוא שדה אנרגיה עומד ומוּבְנֵה, בעל תצורה מאוד מסוימת. רמות 5, 3, 1 ו – 7 הן רמות מוּבְנות, בעוד שהשדות שביניהן אינם מובנים, ולכן הם דורשים טכניקת ריפוי אנרגטי שונה. הרמות המוּבְנות דורשות טכניקה יותר מתקדמת – שמערבת תפישה באמצעות תחושה גבוהה יותר ויכולת גדולה יותר לשלוט באנרגיה שיוצאת מתוך האצבעות של המטפל. המטפל ברמות האלה בונה מחדש את קווי האור, ולא מסיר ריר או ביופלאסמה כפי שנעשה בשדות הלא מובְנים.

שאלה: אם כך, את משתמשת באנרגיית הגוף שלך כדי לרפא את שדה האנרגיה האנושי?

ברברה: אני משתמשת בשדה האנרגיה שלי ע"י ניקיון ואיזון שלו, כשאני מביאה לתוכו אנרגיה דרך כל הצ'קרות שלי, ואז מזרימה אותה דרך הידיים שלי. כלומר, זו לא סתם האנרגיה שלי, אלא אנרגיה שאני מכניסה על מנת להוציא. לכן זה נקרא תיעול של אנרגיית ריפוי (Channeling Healing Energy). גוף המטפל מתנהג כמו שנאי (transformer) בזמן הריפוי וחשוב הוויסות של האנרגיה דרך השדות. אפשר לשנות את התדר של האנרגיה שיוצאת מהידיים, לשנות את הכיוון שלה, לעשות אותה מאוד מדויקת כדי לבנות מחדש מבנים מסוימים. אפשר אפילו לבנות מחדש את שדות האנרגיה של איברים שהוצאו מן הגוף, ובכך להפחית את הצורך בתרופות. למשל, אם הורדה בלוטת התריס, אפשר לבנות מחדש את שדה האנרגיה של הבלוטה, והמטופל יזדקק לפחות הורמון תירואיד סינטטי. ישנם סוגים מיוחדים רבים של ריפוי אנרגטי שאפשר לעבוד איתם.

שאלה: ואת לא מתרוקנת כשאת מרפאה?

ברברה: האמת היא שאני דווקא נטענת באנרגיה.

כשזה נראה שאתה מתרוקן מדבר כלשהו שאתה עושה, זה מכיוון שאתה לא חי ברגע היצירתי של העכשיו. הוצאת את המודעות האנרגטית שלך אל מחוץ לגל היצירה, והפרדת את המודעות שלך מתוך המודעות האנרגטית שזורמת בתוכך. לפיכך, אין זה משנה כלל מה היא הפעילות, מה שמשנה היא התגובה, או המענה שלך אליה. אם אתה מגיב אל הפעילות מתוך דפוס מתגונן, ולא משנה כמה דקה תהיה אותה התגוננות, האנרגיה תתנקז ותרגיש מרוקן. אם אתה נענה ומסתנכרן עם מטרות החיים, תוך הכרה שהדבר אשר אתה עומד בפניו ברגע מסוים הוא בדיוק זה שעליך להיענות לו לשם צמיחתך הנוספת אז, ללא ספק, דבר אינו מרוּקן.

שאלה: נדמה כי שדה האנרגיה של אדם מסוים יושפע לא רק מחוויות הילדות שלו אלא גם מהמזון שהוא אוכל, מרמת הפעילות הגופנית שלו ועוד. האם את מציעה שינויים באורח החיים?

ברברה: בהחלט. שינויים באורח החיים כוללים אכילה של תפריט מאוזן, טרי, אוכל טבעי שאינו מודבר ברעלים, פעילות גופנית ומילוי כל הצרכים שלך. הרבה מזה מפורט ב"אור מתגלה" (Light Emerging), ספרי השני, בו אני מתייחסת אל הצרכים של כל אחת מהשכבות בהילה, ואל הדברים שחייבים לעשות כדי לשמור על השדות בריאים ומאוזנים. כמו כן חשוב לחיות באזור חופשי מזיהום אוויר. כמה מהערים הגדולות מאוד לא בריאות בימינו. אין הפרדה בינך ובין הסביבה שלך.

שאלה: מהן המטרות שלך לעתיד?

ברברה: אני רוצה לענות על השאלה הזאת מתוך נקודת המבט של בית הספר שלנו. מה שאנחנו עושים עכשיו הוא להתחיל תכניות התמחות בבתי ספר לרפואה באוניברסיטאות, כשאנחנו מביאים טכניקות ריפוי אנרגטי אל תוך בתי הספר לרפואה. כבר עכשיו אנחנו מעבירים שם הרצאות, אבל עכשיו התלמידים שלנו ילמדו לעבוד בתוך המערכת הרפואית, היכן שהם צריכים להיות. רבים מהם כבר נמצאים בחדרי ניתוח ועובדים בשיתוף פעולה עם בתי החולים; עכשיו אנחנו מתחילים בתכנית רשמית.

מתוך 700 ומשהו התלמידים הרשומים עכשיו אצלנו, יש לנו בין 15 ל– 20 רופאים שלומדים איתנו, כמו גם אנשים ממקצועות רפואיים רבים אחרים.

אני באופן אישי הייתי שמחה לעסוק במחקר, אבל לא נראה שזה יקרה בקרוב. אני כל כך עסוקה בהתרוצצות בהרצאות בכל רחבי המדינה ובניהול בית הספר. אני גם רוצה לפנות יותר זמן לכתיבה, כי יש לי הרבה חומר שמספיק לספר נוסף.

ברמה האישית, הייתי שמחה ללמוד עוד מדעים, ופשוט לכייף יותר. מושג האינטגרציה מעניין אותי מאוד, ואני עובדת על אינטגרציה בחיי האישיים. היתה לי כמות גדולה מאוד של עבודה במהלך מספר השנים האחרונות, וזה גזל כמות עצומה של מאמץ לבנות את בית הספר וליצור את תכנית האימונים הזאת. אני רוצה להקדיש יותר זמן לעבודה בגני הפרחים שלי ולשחות יותר.

שאלה: האם היית רוצה לראות שנעשָה מחקר מדעי נוסף על שדות ההילה?

ברברה: יש שני סוגים עיקריים של מחקרים שצריכים להיעשות בתחום של שדות האנרגיה. האחד, אשר פחות מעניין אותי, הוא מחקרי יעילות. הווה אומר – אלו סוגים של טכניקות ריפוי אנרגטי מועילים למָה. זה עומד להיות ממומן על ידי המשרד לרפואה אלטרנטיבית (OAM).

התחום שאותי מעניין באמת כמדענית הוא ליצור מתקן כלשהו שימדוד את השדות. אז, נוכל להשתמש בו כאמצעי לאבחן בעיות בריאות, בדיוק כפי שאנו משתמשים עכשיו בקרני רנטגן, סריקות ואמ.אר.איי. אם נפַתֵח ציוד שמציג את השדה מבחינה אבחונית, נוכל גם לבנות מכשור שירפא את השדה. זה יהיה צעד ענק לרפואה המונעת, מפני שכל המחלות הפיסיות נראות בשדה האנרגיה האנושי לפני שהן מושלכות לתוך הגוף הפיסי. כתוצאה, אנשים יוכלו להירפא לפני שהמחלה מופיעה פיסית.

יש עכשיו המון פרצות בתחום שאינן נחקרות בקפידה. אנשים יוצרים כל מיני מתקנים שיעילותם לא נלמדה היטב או בכלל לא. כמה מאלו שאני ראיתי מזיקים לשדה האנרגיה האנושי.

שאלה: יש לך הערות או עצות אחרונות עבורנו?

ברברה: אני חושבת שהדרך העיקרית לריפוי עצמי היא להתרכז במהות האלוהית שלך על בסיס יומיומי. אני רואה את המהות הזו ככוכב המרכזי שלנו, ממוקמת כחמישה ס"מ מעל הטבור, בדיוק במרכז הגוף. זהו אור בוהק ויפהפה – העצמי האלוהי, האלוהים שבפנים. התחבר אליו והרחב אותו כלפי חוץ. ככל שנלמד להזדהות עם חלק זה של עצמנו, במקום עם הבעיות שלנו, כך נתמוך בעצמנו להיעשות יותר ערים ומודעים אל האחדות שכבר קיימת בנו. זה רק עניין של להיעשות מודעים אליה. הטכניקה הזו היא גם טכניקת ריפוי מצוינת כדי להביא את האור אל תוך כל חלק בגופנו שאנו מודאגים לגביו.

בנוסף, חשוב להבין, שכל דבר בחיינו שאינו מלא ומסופק, הוא מפתח למקום שבו אנחנו חוסמים את האנרגיה היצירתית שלנו. כל הבעיות שלנו קשורות באופן ישיר לכוח היוצר בתוכנו שצריך לבטא את עצמו. הן הדרך שלנו אליו, ואנחנו חייבים לעבור דרכן כדי ליצור את הסיפוק והמלאוּת שלנו.

© כל הזכויות שמורות לברברה ברנן ולכתב-העת- Spectrum

http://www.barbarabrennan.com/newsroom/interviews.html